לייבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובעת עבדה במשך 16 שנים כקלדנית.

השאלה שבמחלוקת היא האם יש להכיר בפגימות התובעת בצוואר ובגב כפגיעה בעבודה, בין על פי תורת המיקרוטרואמה ובין כמחלת מקצוע.

2.מעדות התובעת עולה כי עבדה מדי יום, החל מהשעה 6:00 עד השעה 16:00 והיה עליה להקליד, בשיטה עיוורת, נתונים אל המחשב. בתצהירה התובעת תיארה שלא היה לה כיסא אורתופדי. בחקירתה הנגדית, התובעת הבהירה שכל היום עבדה בישיבה, למעט הפסקות מאד קצרות. עוד הבהירה כי ישבה כך שמסך המחשב היה מולה וכל היום הקלידה על המחשב. התובעת אף אישרה כי מלבד הקלדת הנתונים, לא ביצעה כל פעולה נוספת, כגון מענה לטלפונים או תיוק וסידור ניירת.

כלומר, במהלך יום העבודה התובעת לא נדרשה לבצע תנועות חוזרות ונשנות בצוואר או בגב, אלא שעבודתה התבצעה בישיבה סטטית מול מסך המחשב.

4.לאור תיאור זה של אופן ביצוע העבודה, אין מנוס מדחיית התביעה.

בעב"ל (ארצי) 63/03 אדרי - המוסד לביטוח לאומי, 23.8.05, נדון עניינה של קלדנית, שעבדה בתנאים דומים לאלה שתוארו על ידי התובעת. בית הדין הארצי דחה את התביעה ונימוקיו שם יפים אף לעניינה של התובעת:

"ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסויים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. ... המחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקרוטראומה ומחלת מיקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי הפגיעה האמורים.

...

עיקר טענות המבקשת הינה לתנוחה בה ישבה, שבדיעבד התבררה לה כתנוחה לא נוחה – משכך אין מדובר בתנועות חוזרות הגורמות פגיעות זעירות הניתנות לאיתור ולהבחנה."

5.לאמור לעיל נוסיף כי התובעת לא הצביעה על מחלת מקצוע שהוכרה בדין ואף אנו לא מצאנו בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954, סעיף מתאים.

6.סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, (01 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים.

מוחמד מנסור, נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: