לייבו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 3.1.12 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות את הכביש.

הסנגור העלה טענה ראשונה כי מדובר בעבירת קנס ואין לגביה סמכות לפסילה מנהלית והוסיף טען כנגד ראיות לקיום העבירה ואף להיעדר מסוכנות של המבקש.

באשר לטענה המקדמית בעניין הסמכות, דינה להידחות. תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת את חובתו של נהג לאפשר להוליכ רגל לחצות כביש במעבר חצייה. אכן נקבע כי מדובר בעבירת קנס, אולם על פי התוספת הרביעית לפקודת התעבורה כאשר מדובר בעבירה "תוך גרימת סיכון להולך הרגל", קיימת לגביה סמכות לפסילה מנהלית של רשיון הנהיגה.

על פי הנסיבות שרשם השוטר הולך הרגל היה בנתיב הנסיעה והמבקש הסיט רכבו לעקוף אותו, לפיכך לכאורה התקיימו הנסיבות המצדיקות מתן הזמנה לדין ופסילה מנהלית.

לגופו של עניין, הרי כידוע, בעת דיון בבקשה מעין זו, יש לבחון שתי שאלות: הראשונה, האם קיים בשלב זה חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו; השניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור כאשר שאלה זו נבחנת בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש ובנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. טענת המבקש כי על פי חומר הראיות השוטר לא הבחין כלל בעבירה אינה נכונה. על פי רישומו של השוטר הוא הבחין בעבירה בבירור והבחין בהולך הרגל מנופף בידו כלפי רכב המבקש. אמנם מן הראוי היה לגבות עדותו של הולך הרגל, אולם השוטר המשיך בנסיעה אחרי רכב המבקש, ואילו היה מתעכב לגביית עדות, יש להניח כי הדבר לא היה אפשרי.

תגובתו של המבקש בפני השוטר הייתה כי "לא ראיתי שום הולך רגל". טענתו בתצהיר בפני כי ראה את הולך הרגל חוצה באמצעות המראות, אינה סותרת את גרסת השוטר שכן אך טבעי הוא כי אם חלף רכבו של המבקש על פני הולך הרגל בעת שחצה את הכביש במעבר החצייה ומנע ממנו להלשים את החצייה, חידש זה האחרון את החצייה לאחר חלוף הרכב, והמבקש הבחין בו באמצעות המראות.

לגבי המסוכנות, המבקש צבר לחובתו חמש הרשעות במשך כ – 18 שנות נהיגה. כל העבירות בעברו הינן מסוג ברירת משפט ומרביתן עבירות קלות שאינן גורמות כל סיכון.

בנסיבות אלה, דומה כי האירוע דנן נבע מחוסר תשומת לב רגעי של המבקש, הוא אינו מייצג את דרך נהיגתו של המבקש ואין ללמוד ממנו על מסוכנות מיוחדת.

לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לקצר את תקופת הפסילה המנהלית ולהעמידה על שבעה ימים בלבד, מתוך אמונה כי די בתקופה זו כדי לשמש תמרור אזהרה בפני המבקש ולהעמידו על חובתו לנהוג בזהירות ובתשומת לב מתמדת למתרחש בכביש.

אשר על כן, יש להחזיר למבקש את רשיונו בחלוף שבעה ימים מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: