(לייב) שוורץ נ' בנק לאומי לישראל בע''מ

פסק דין

1.התובע הגיש ביום 18.7.2007 תביעה כספית על סך של 100,000 ₪ כנגד הנתבע, במסגרתה עתר גם לסעדים נוספים, לרבות צו למתן חשבונות וצו הצהרתי.

2.הנתבע (להלן "הבנק") התגונן מפני התביעה וטען, בין היתר, כי התביעה התיישנה. כפי שציין כבוד השופט אליקים בהחלטתו מיום 14.3.2008, כתב התביעה עמוס לעייפה בפרטים שאינם רלבנטיים ובטענות משפטיות שמקומן אינו בכתב התביעה. מנגד, טענות רלבנטיות רבות תוארו בכתב התביעה מבלי שצויינו מועדיהן, חרף חשיבות העניין לצורך בדיקת טענת ההתיישנו. בהחלטתו הנ"ל, קבע כבוד השופט אליקים כי הפתרון הראוי להבהרת שאלת ההתישנות ולמיקוד המחלוקת יהא בדרך של הגשת כל תצהירי התובע לרבות חוות דעת כבר באותו שלב. בהחלטה הנ"ל הובהר לתובע כי עליו לתאר בתצהירו רק עובדות רלבנטיות לתביעתו, תוך ציון תאריכים מדוייקים של כל פעולה ופעולה אשר התובע מוצא בה רלבנטיות לתביעתו. בהמשך, ניתנה לתובע ארכה להגשת חוות דעת מטעמו אולם, חוות דעת מעין זו לא הוגשה, אלא בצירוף לכתב התביעה המתוקן (וגם אז, היא תמכה בנזק של 43,000 ₪ בלבד, בנוגע לפעולות שממילא התיישנו).

3.התובע הגיש תצהירי עדות ראשית אולם, כפי שיפורט בהמשך, גם תצהירים אלו לא מקדו כראוי את טענותיו. לפיכך, במהלך הישיבה שהתקיימה בפני כבוד השופט אליקים ביום 5.10.2008, ניתנה לתובע ארכה נוספת למקד את טענותיו בדרך של תיקון כתב התביעה, כך שכתב הטענות עליו הוא מתבסס יהיה ברור וממוקד.

4.ביום 11.1.2009 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה בקש להגדיל את סכום התביעה לכדי סך של 303,265 ₪, תוך השמטת הסעדים הנוספים. אף שלא ניתן הסבר מניח את הדעת באשר לעיתוי הגשת הבקשה ואף לא צורף אליה תצהיר, התיר כבוד השופט אליקים לתובע לתקן את תביעתו אולם, קבע כי אין בהתרת תיקון כתב התביעה כדי להכשיר עילות שהתיישנו וכי טענת ההתיישנות תבורר עוד טרם יוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הבנק. במסגרת החלטה זו, נקבע כי על התובע להגיש את כל ראיותיו להוכחת התביעה, באמצעות תצהירים וחוות דעת. מסיבות השמורות עימו, בחר התובע להודיע כי אינו מתכוון לתקן את תצהיריו או להוסיף עליהם ראיות נוספות. בהחלטתו מיום 21.5.2009 העיר על כך כבוד השופט אליקים: "לצערי לא ברורה לי דרך ניהול התביעה על ידי התובע. התובע מצד אחד ביקש לתקן את כתב התביעה ולאחר תיקון התביעה בחר שלא להשלים עדויותיו, עובדה המעוררת תהייה לשם מה היה צריך לתקן את כתב התביעה ואין בכך סתירה לעובדה כי בעבר הבעתי עמדתי כי לא ברור לי נוסח כתב התביעה". במסגרת אותה החלטה, ניתנה לתובע אפשרות להודיע האם בדעתו לזמן עדים נוספים, שלא נמצאים בשליטתו והתובע הודיע כי לא יזמן עדים נוספים.

5.ביום 24.12.2009, הוגשה על התובע, באמצעות עו"ד אחר הודעה לפיה, התובע החליף ייצוג. עוד נטען בהודעה הנ"ל, באופן לקוני וסתמי, כי מבדיקה שנערכה עולה כי רק במהלך השנים 2000 - 2002 הפסיד התובע סך של 1,337,771 ₪ כתוצאה מקיום פעילות בניירות ערך בגין התרמית, ההטעיה ומתן האשראי. בסעיף 5 להודעה הנ"ל נרשם כי "בנסיבות הללו, התובע מתכוון למקד את הדיון בתקופה הנ"ל כדי לחסוך התדיינות מיותרת בנושא ההתיישנות ונראה שהדיון בטענת ההתיישנות מיותר". ההודעה לא נתמכה בדבר.

עם הגשת הודעה זו, הועבר התיק לטיפולי, עקב מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי. בהחלטתי מיום 29.12.2009, הבהרתי כי "הודעת ב"כ התובע אינה ברורה לי. משפט מתנהל על פי כתבי טענות ולא על פי כוונות התובע או ב"כ, שאינן באות לידי ביטוי באותם כתבי בי - דין". במהלך ישיבת קדם המשפט שנערכה בפני ביום 28.2.2010, הודיע התובע פעם נוספת כי אין לו עדים נוספים וניתנה לו ארכה להודיע האם הוא עומד על תביעתו, אם לאו. לאחר שהתובע הודיע כי הוא עומד על המשך ניהול התביעה, נקבע התיק להוכחות בשאלת ההתיישנות, בהתאם להחלטות הקודמות.

6.מטעם התובע הוגשו תצהיר שלו וכן, תצהיר של בנו - מר חיים שוורץ ובתו - גב' אורלי רובזי. בפתח דיון ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי בנו של התובע לא יעיד. לפיכך, נקבע כי תצהירו של הנ"ל לא יהווה ראיה בתיק זה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובע ובתו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. לאחר הגשת סיכומי הצדדים בקש התובע להביא ראיה נוספת ובקשתו נדחתה, באשר היא לא עמדה בתנאים שהציבה הפסיקה לצורך הבאת ראיות נוספות בשלב זה של ההליך.

דיון והכרעה

7.טרם הכרעה בשאלת ההתיישנות, ראוי לציין כי השוואה בין כתב התביעה המקורי לבין כתב התביעה המתוקן מעלה, כי לא קיין ביניהם שוני מהותי. כתב התביעה המתוקן, כמו קודמו, עמוס לעייפה בעובדות שונות, הנוגעות בחלקן הארי לפעולות שנערכו אי שם בשנות התשעים של המאה הקודמת. מאידך, גם בכתב התביעה המתוקן, בחר התובע שלא לפרט מועדים מדוייקים באשר לפעולות אחרות. יתירה מזאת, התובע לא תקן את תצהירי העדות הראשית שלו ולכן, מסגרת טענותיו וראיותיו אינה יכולה לחרוג מן האמור בתצהירו. כפי שיפורט להלן, העובדות והעילות שבבסיס התביעה מתייחסות לתקופה של למעלה משבע שנים טרם הגשת כתב התביעה המקורי וכל שכן, כתב התביעה המתוקן. העובדות הרלבנטיות היו ידועות לתובע או לכל הפחות, היו צריכות להמצא בידיעתו ולכן, הוא אינו יכול ליהנות מסעיפי חוק ההתיישנות (כמו גם סעיף 89 לפקודת הנזיקין), המאריכים את המועד להתיישנותה של התביעה.

8.כאמור, כתבי התביעה שהוגשו על ידי התובע, כמו גם תצהירו, עמוסים בעובדות ונוסחם מבולבל ועמום, בין היתר משלא צויינו בהם כל המועדים הרלבנטיים. התובע טען בתצהירו כי בשנת 1976 פתח חשבון בסניף הבנק בעפולה. כפי שניתן להבין מכתבי התביעה שהגיש, אף שהדבר לא נזכר משום מה בתצהירו, הרי שבשנת 1992 הוא זכה בפרס מפעל הפיס בסך של כ - 4.5 מיליון ₪.

בשנת 1996 פתח התובע חשבון בסניף קרית ביאליק. לטענתו, נפתחו לו שני חשבונות, למרות שאף אחד מפקידי הבנק לא שאל אותו האם הוא מסכים לכך, ואף שבסניף עפולה היה ברשותו חשבון עו"ש, אשר שמש אותו גם עבור השקעות. לטענתו, בשנת 1996 פתח לו הבנק חשבון נוסף בעפולה, מבלי שהודע לו על כך ולפי מיטב זכרונו, הוא לא חתם על מסמכי מתאימים. רק בשנת 2002 נודע לו על כך, לטענתו. בשנת 1996 הציע לו פקיד הבנק להעביר את אופציות המעו"ף לניהול של ברוקר חיצוני. התובע אכן יצר קשר עם אותו ברוקר. לטענתו, לאחר שגם הברוקר לא הצליח להרוויח כספים, מנהלת הבנק הודיעה לו כי הוא הגיע מסניף עפולה עם תיק מלא הפסדים. התובע אשר כי בעת פתיחת החשבון בקרית ביאליק הוא כבר נשא בהפסדים באופציות של 200,000 ₪. התובע טען כי "באותה תקופה" (לא ברור מתי – א.ר.) הבנק העניק לו אשראי בסך של 100,000 ₪. בנוסף, לאחר שהועבר התיק לברוקר החיצוני, בשנת 1996, שכנע אותו פקיד הבנק לפתוח תיק השקעות נוסף ולהגדיל את מסגרת ההשקעה. לטענתו, ההפסדים גדלו והוא לא ידע מה לעשות ולמי לפנות. בשנת 1997 סגרו לו את שני תיקי הבורסה והוא נאלץ לכסות את הפסדיו על ידי מכירת דירה של בנו. לטענתו, ביום 8.9.1997 העביר לבנק המחאה על סך של 246,000 ₪, אשר הופקד בחשבון עו"ש 14420/81 והוא מצא מסמכים לפיהם אותה המחאה נמצאת גם בחשבון אחר שמספרו 12632/66.

ביום 2.11.1997 פנה התובע לבנק במכתב במסגרתו שטח את טענותיו וטען כי החשבונות נסגרו באופן מוזר עם הפסדים רבים וכי לא קבל את הפירוט המלא. רק לאחר מכן, קבל תשובה ממנהלת הסניף, אשר פרטה את אחוזי החלוקה בין תיקיו השונים. לטענתו, התנהלות זו של הבנק גרמה לו לנזק כבר בתאריך 7.3.1999, כאשר נאלץ למכור דירה בקרית ביאליק ונאלץ לעבור להתגורר בכרמיאל. בנוסף, בשנת 2001 נאלץ למכור בית בפתח תקווה אותו ירש, בסך של 240,000 ₪.

התובע טען כי בחודש יולי 2002 פנה אליו מנהל סניף הבנק בקרית ביאליק ושאל אותו מדוע הוא זקוק לשני חשבונות. לאחר שהתובע אשר, נסגר אחד מהחשבונות. לטענתו, כרטיס הויזה שלו היה פעיל עד ליום 8.8.2003 וכאשר סגרו לו את החשבון, קבל שני חשבונות ויזה ומשהודיע על כך לפקידת הבנק היא שתקה. לטענתו, רק לאחר שסגרו לו את החשבונות, וזאת לאחר דרישת ב"כ מחודש אוקטובר 2002, החל להבין כי ככל הנראה הבנק גרם לו לנזק. לטענתו, מאחר וחשבונו נסגר ביום 8.8.2002, הרי שלא עברה תקופת ההתיישנות. בנוסף, רק לאחרונה גילה מסמכי בנק מהם עולה כי לכאורה הונפקו ללא ידיעתו שני כרטיסי ויזה, בשנת 1997. בהמשך, העלה התובע טענה לפיה, לא ניתן בידיו העתק ההמחאה (ככל הנראה הכוונה להמחאה שהופקדה ביום 8.9.1997), למרות שהועבר אליו תדפיס המאשר את הפקדת ההמחאה. לטענתו, הוא חושד שההמחאה הועברה לגורמים כלשהם (טענה זו נסתרה באופן ברור בכתב התביעה המתוקן, באמצעות חוות דעת שצורפה אליה לפיה, המחאה זו הופקדה בחשבונו של התובע).

בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן העלה התובע, כך על פי נוסח הסעיף, דוגמא להשקעה בלתי הגיונית, במכירת מניית וואללה בערך זעום של 700 ₪, שעה שמניה זו נסקה באותה תקופה ולאחר מכן הגיעה לערך של 30,000 ₪ למניה.

9.סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות (תשי"ח - 1958) קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, הינה שבע שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

עילת התביעה הינה מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נגד גז, פ"ד כא(1) 85). היום בו נולדה עילת התביעה הינו היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע והחל מיום זה, מתחילה לרוץ תקופת ההתיישנות (ראה ע"א 115/52 ולירו נגד ליפשיץ, פ"ד ז 567, ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים, פ''ד נד(1) 529, ד"נ 32/84 עיזבון המנוח ולטר נתן וויליאמס ז"ל נגד (London) Israel British bank, פ"ד מד(2) 265, 271, ע"א 3319/94 יובב פפר נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה, פ"ד נא(2) 581).

10.כתב התביעה המקורי, כמו גם כתב התביעה המתוקן שהוגשו על ידי התובע, עוסקים בעיקרם בפעולות שנערכו בחשבונותיו של התובע בשנות התשעים של המאה הקודמת. ככל שניתן להבין את כתב התביעה, הרי שהעובדות אשר יש בהן כדי להוות את המסכת המזכה את התובע בסעדים אותם בקש בכתב התביעה, קרי - הבסיס לעילת התביעה, נוגעת לשנים 1996 - 1999, לכל המאוחר. עילות התביעה בעניין פעולות אלו התיישנה, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. אמנם, התובע העלה בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו מספר עובדות הנוגעות לשנים 2000 - 2002, אלא, שהן אינן מהוות חלק מעילת התביעה - מהמסכת העובדתית אשר יכולה לזכות את התובע בסעדים אותם בקש. כך, למשל, האזכור של מכירת מניית וואללה בסעיף 20 לכתב התביעה, הווה, גם לשיטת התובע (ראה נוסח הסעיף), משום דוגמא בלבד. חקירתו הנגדית של התובע בעניין זה, העלתה כי מדובר בטענה סתמית בלבד, שאין מאחוריה דבר (ראה עמ' 15, שורות 14 - 21 לפרוטוקול). באשר לטענה בדבר הפעלת כרטיסי ויזה עד ליום 8.3.2003, אשר התובע כי אינו מבקש להשיב לו את החיובים בכרטיסי האשראי וכי אינו יודע כלל מדוע עורך דינו הכניס עניין זה לתצהיר (עמ' 14, שורות 22 - 26 לפרוטוקול). הטענה הנוגעת לנזקים שנגרמו לתובע במהלך השנים 2000 - 2002, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו של ב"כ התובע מיום 29.12.2009, אינה חלק ממסכת העובדות בכתב התביעה (אם כתב התביעה המקורי ואם כתב התביעה המתוקן). נמצא, אפוא, שכל הטענות הנוגעות לתקופה שהחל משנת 2000 ואילך, אינן מהוות כלל חלק מ"עילת התביעה", שיש בהן כדי לזכות את התובע בסעדים אותם בקש.

11.התובע טען, לחילופין, כי עילות התביעה לא התיישנו, לאור הוראות סעיפים 7 ו - 8 לחוק ההתיישנות. בנוסף, טען התובע כי התביעה לא התיישנה, נוכח הוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות