לייב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחסד"פ, העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח - הודעת תשלום קנס מס 27110282939, שעניינה אי ציות לתמרור 815 (ד-14) אשר נמסר לידי המבקש בתאריך 31.10.12 - מועד ביצוע העבירה נשוא הדו"ח.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.המבקש יליד 1946, נוהג משנת 1965 ולחובתו לפי גיליון עבירות התעבורה שלו, לא פחות מ- 96 עבירות תעבורה במגוון רחב הכוללות דו"חות בהן גם האופציה להודיע על בקשה להישפט, תוך 90 יום מקבלת הדו"ח, כמו במקרה הנוכחי.

2.בידי המבקש היתה אפשרות לבקש להישפט על הדו"ח עד ולא יאוחר מיום 29.1.13, אולם בקשתו הראשונה נשלחה רק בתאריך 6.2.13, בלא הסבר לאיחור וההתעלמות מידיעתו על הצורך להגיש אותה תוך 90 יום מיום קבלת הדו"ח ובדואר רשום.

3.מי שבוחר לפנות בפניה בעל פה אל משטרת ישראל בבקשה להישפט, אינו ממלא אחר דרישת החוק, ונוטל על עצמו הסיכון של חלוף הזמן למתן הודעה כאמור, על כל הנובע מכך.

4.בפועל, בתאריך 30.1.13, רואים במבקש כמי שהורשע על ידי בית משפט מוסמך ונגזר דינו לתשלום הקנס המופיע בדו"ח.

5."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול במסגרת התנאים של סעיף 130(ח) +(ט) לחסד"פ.

במקרה הנוכחי, פנייתי של המבקש מיום 6.2.13, עומדת בתקופת הזמן לפי סעיף 130(ח), אולם לא מצאתי בהכחשתו הסתמית נימוק שייגרם לו עיוות דין אם לא תבוטל הרשעה זו.

6.לפנים משורת הדין, אולם כפוף לנסיבות המיוחדות של המקרה, החלטתי להיעתר לבקשה – תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין חידוש ההליכים בתיק, הנובע כתוצאה ממחדלו להודיע בעוד מועד על רצונו להישפט.

7.סוף דבר:

א.מקבל הבקשה ומאריך המועד להישפט על הדו"ח הנדון, כמבוקש.

ב.מכח סעיף 130(ט) לחסד"פ, מחייב המבקש לשלם לטובת אוצר המדינה הוצאות חידוש ההליכים בדו"ח, בסך של 250 ₪, תוך 30 יום מהיום, ולא – סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח החלטה זו אל מפנ"א, ת"ד 120 פתח תקוה, עם העתק לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: