ליטל אקדסמן נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק-נבו) ב-עפ"ת 31289-08-16, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (כב' השופטת ל' שלזינגר שמאי) ב-פל"א 4889-11-14.

           במסגרת גזר הדין הושתו על המבקשת העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או נהיגה בשכרות, או תחת השפעת משקאות משכרים; קנס בסך 2,500 ש"ח; פסילה מלקבל, או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים (בניכוי תקופת הפסילה, מושא תיק 4892-11-14) לריצוי החל מתאריך 01.09.2016; ופסילה על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין. 

           אביא כעת את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

2. בתאריך 13.11.2014 הוגש כנגד המבקשת כתב אישום לבית המשפט לתעבורה הנכבד אשר במסגרתו יוחסה למבקשת עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29.10.2014, סמוך לשעה 00:55, המבקשת נהגה ברכב בכביש 412 בהיותה שיכורה בכך שבדוגמה של אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף של המבקשת היה 950 מק"ג.

3. בתאריך 16.06.2016 בית המשפט לתעבורה הנכבד הרשיע את המבקשת, לאחר שמיעת ראיות, במיוחס לה בכתב האישום. במסגרת הכרעת הדין נקבע, בין היתר, כי בדיקת הנשיפה שנערכה למבקשת – בוצעה כדין; כי מכשיר הינשוף שעימו בוצעה בדיקת הנשיפה הנ"ל נמצא תקין; וכי תעודת הבלון שהוגשה מהווה רשומה מוסדית קבילה. עוד נפסק כי אין בכך שנתגלתה תקלה במכשיר הינשוף במסגרת בדיקת כיול יומית שנערכו לו כדי לפגום באמינותו, זאת מכיוון שתקלה זו קרתה כשבועיים לאחר מועד ביצוע העבירה.

4. במסגרת הכרעת הדין – בית המשפט לתעבורה הנכבד דחה את טענת ההגנה, שביקשה להסתמך על תקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), המצוטטת בפיסקה 17 שלהלן, ואשר גרסה כי בנסיבות קיים פער של מעל ל-10% בין תוצאות של שתי בדיקות שנערכו למבקשת למדידת ריכוז האלכוהול בדוגמת אוויר נשוף. במסגרת זו, בית המשפט לתעבורה הנכבד פסק כי טענת המבקשת נסמכת על פער בין תוצאת גלאי האינפרא אדום (להלן: גלאי הא"א), שתפקידו לבדוק את שיעורו של החומר, מושא בדיקת הנשיפה הראשונה שנערכה למבקשת, לבין תוצאת גלאי אלקטרו-כימי (להלן: גלאי הא"כ), שתפקידו לבדוק את סוג החומר, מושא בדיקת הנשיפה השנייה, שנערכה למבקשת. עוד נפסק כי טענת ההגנה לפיה נדרש כי תוצאות השוואת המדידה של גלאי הא"א, ושל גלאי הא"כ, שנתקבלו שלא באותו מחזור נשיפה, לא יעלו על 10% – מהווה "הרחבת יתר" של תקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה. לבסוף, נקבע כי חרף בדיקת המאפיינים שנערכה למבקשת ואשר נמצאה תקינה – שיכרותה של המבקש נלמדת גם מריח האלכוהול שנדף מפיה, וכן מעדותה של המבקשת לפיה היא הודתה כי שתתה כשני בקבוקי בירה.

5. בתאריך 16.06.2016, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, בית המשפט לתעבורה הנכבד גזר את עונשה של המבקשת לעונשים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל.