ליטבין איתי נ' שושן רונן ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו, לפיצוי כספי בסך 8,700 ₪, כנגד הנתבעים, נוכח הפרת חוזה שכירות שחתם עימם. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, לפיצוי כספי בסך 28,200 ₪, בגין הפרת החוזה ע"י התובע.

בעת הדיון התברר כי אין מחלוקת למעשה בין הצדדים, כי בעל הדירה הוא הנתבע 2, אולם הוא הסמיך באמצעות ייפוי כח את בנו, הנתבע 1, להשכיר עבורו את הדירה.

אין מחלוקת עוד, כי ביום 1.7.09, נפגשו הנתבע 1 והתובע, וחתמו על חוזה שכירות לגבי הדירה, החל ביום 1.9.09 לתקופה של שנה, בו נקבע שכר הדירה ע"ס 2,100 ₪ לחודש.

לטענת התובע, החוזה נחתם ע"ס 2,100 ₪ לחודש, והשוכרים התנהלו בהתאם לסכום זה. רק ביום 19.8.09, חודש ו-18 יום אחרי חתימת החוזה, פנה הנתבע 2 לתובע, התנער מההסכמה שבחוזה החתום, ודרש סכום של 2,640 ₪ לחודש, שלאחר מכן הסכים להפחית ל- 2,550 ₪. התובע הופתע מההעלאה הפתאומית המנוגדת לחוזה החתום וביקש להוועץ בשותפיו. אין מחלוקת כי ביום 25.8.09, הודיעו התובע ושותפיו לנתבעים, כי אינם מעוניינים בחוזה במחיר זה.

כבר כאן נציין, כי בכתב התביעה נרשם המועד 13.8.09, אולם לאחר מכן תיקן התובע את המועד בהודעה לבית המשפט, ואינני מייחס חשיבות רבה לעניין זה, משום שמכל מקום מדובר בשיחה שנערכה זמן רב לאחר חתימת החוזה, בו נרשם הסכום של 2,100 ₪.

בניגוד לטענת התובע, הנתבעים טוענים, כי למרות האמור בחוזה החתום הנ"ל, הרי שמראש הוסכם על סכום גבוה יותר של 2,640 ₪ או 2,550 ₪, סכום אותו אמור היה התובע לסגור עם האב, הנתבע 2. לטענתם, החוזה שנחתם עם סכום של 2,100 ₪ הוא חוזה משנה שעברה, כאשר סוכם מראש, במעמד החתימה, כי התובע יסגור עם הנתבע 2 את המחיר הסופי. הנתבעים טוענים עוד, כי התובע לא הביא צ'קים לבטחון כפי שהתחייב. לטענת הנתבעים, נגרם להם נזק ניכר, משום שהם דחו שוכר פוטנציאלי אחר, לנוכח ההסכמה בע"פ עם התובע על השכרת הדירה תמורת 2,550 ₪, הסכמה שהופרה לטענת הנתבעים על ידי התובע.

בדיון ביום 9.8.10, העיד התובע כי בעת החתימה על החוזה היו נכחו רק הנתבע 1 והוא, ובמפורש סוכם על סכום של 2,100 ₪ לחודש. הפעם הראשונה בה שמע התובע על סכום גבוה יותר, היתה לטענתו בשיחה הטלפונית מהנתבע 2 ביום 19.8.09.

הנתבע 1 העיד, כי למרות שכתוב בחוזה החתום 2,100 ₪, הרי שכיוון שהתובע ביקש הנחה, הוא אמר לתובע שיסגור את העניין עם אביו. הנתבעים טענו, כי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, סוכם הסכום של 2,550 ₪ לחודש, והתובע ושותפיו הסכימו לסכום זה.

הנתבע 1 לא הביא בעדותו הסבר מניח את הדעת מדוע חתם על חוזה בו נרשם הסכום של 2,100 ₪ לחודש ולא מחק אותו בטיפקס כמו שנמחקו פרטים אחרים. הנתבע 1 לא הביא הסבר מניח את הדעת מדוע גבה מהתובע באותו מעמד 2,100 ₪ דווקא. הנתבע 1 לא הביא הסבר מניח את הדעת מדוע לא עמד על חתימת הסכם חלופי עם המחיר החדש המוסכם בתוך ימים ספורים לאחר החתימה על ההסכם. כל אלה שכנועוני, כי הנתבע 1 לא אמר אמת בעדותו בקשר להסכמה באותה פגישה ביום 1.7.09.

הנתבע 2 העיד, כי מייד לאחר חתימת החוזה התקשר לתובע, הוסכם על סכום של 2,550 ₪ לחודש, והתובע ביקש ארכה על מנת להשיג את הסכמת שותפיו. הנתבע 2 לא הבהיר כיצד הוא לא טרח לסגור את העסקה בהקדם, ולהחתים את התובע על הסכום המוסכם, כאשר קיים חוזה חתום בו נרשם סכום אחר, ולא השתכנעתי מהסבריו.

הנתבעים העלו עוד טענות לגבי "זיוף" חתימות על גבי החוזה מיום 1.7.09. הטענה לא הובררה לי. דווקא לתובע היה אינטרס ממשי לחזק את החוזה מיום 1.7.09 שעליו הוא סמך את ידיו, לכן אין כל מניע ל"זיוף" כזה או לפגיעה אחרת בתוקף המסמך, ומכל מקום, הן התובע והן הנתבע 1, שהיה בעל ייפוי כח כאמור, אישרו כי חתמו על המסמך.

אביו של התובע העיד לגבי שתי שיחות טלפון שהיו לו עם הנתבע 2, אולם השיחות נעשו לאחר שהתבררה המחלוקת ביום 19.8.09, ולכן אינן מעלות ואינן מורידות לעניין המחלוקת.

העד ליאור דיין העיד, כי ביום 30.6.09 הוא ביקר בדירה, והנתבע 1 במפורש נקב בסכום של 2,100 ₪ כשכ"ד חודשי. דיין גם העיד כי באותו יום שלח מייל לשותף השלישי, ניר, ששהה בחו"ל בו ציין סכום זה, והמייל הוגש וסומן ת/3. לדבריו, לאחר חתימת החוזה הוא מסר לתובע צ'קים עבור החלק שלו ושל השותף השלישי לפקודת אמו של התובע, שסומנו ת/1. אכן, צודקים הנתבעים כי אין לדעת מתי נערכו הצ'קים הללו, ואם לא נחתמו בשלב מאוחר יותר כדי להתאימם לגרסת התובע, אולם על פניהם נראים הצ'קים אותנטיים.

העד דיין העיד עוד, כי כאשר התברר לו לפתע כי הנתבעים מעלים את שכר הדירה, שוחח בטלפון עם הנתבע 1, שאמר לו שהמחירים בשוק עלו, ולכן אביו, הנתבע 2, מבקש להעלות את שכר הדירה.

כאמור לעיל, העד ליאור דיין לא הסתיר כי כאשר נתברר להם לפתע, זמן קצר לפני מועד תחילת החוזה, כי בעל הבית מבקש להעלות את הסכום, הוא הסכים בשיחה טלפונית, בלית ברירה ותחת מחאה, לשקול את המחיר החדש.

עדותו של העד דיין בכללותה נראתה לי מהימנה. הוא לא ניסה ליפות את הגרסה, הוא אישר כי הם שקלו לקבל את ההעלאה במחיר, והעיד באופן מלא מפורט ואמין על דברים כהווייתם.

העד ליאור דיין הגיש גם תמליל של השיחה הטלפונית שערך עם הנתבעים ביום 25.8.09, בה נמסר לנתבעים כי התובע ושותפיו לא יקחו את הדירה במחיר הגבוה, והעד דיין דרש את השבת הסכום ששולם. תמליל השיחה סומן ת/4, וממנו עולים הדברים הבאים:

כאשר דיין מבקש את הכסף ששולם, משיב הנתבע 1 "אין בעיה" עד שאביו, הנתבע 2 מתערב (ע' 1 ש' 6).

כאשר דיין מעמת עם הנתבע 2, כי קיים חוזה חתום ולפתע הוא העלה את המחיר, הנתבע 2 איננו מכחיש טענה זו (ע' 1 ש' 19-22).