ליוברסקי נ' שובי ואח'

פסק דין

1.התאונה הנדונה בתיק זה אירעה ביום 25/8/09 באזור החניות הסמוכות לבית החולים רמב"ם. התובע טען כי עמד "בחניה בצידי הכביש" (סעיף 6 לכתב ההגנה וכן בהודעה לחברת הביטוח) כאשר רכב הנתבע 1 הגיע מאחוריו ופגע בו בחלקו האחורי, תוך שהוא גורם לנזק למגן האחורי ולכנף האחורית השמאלית.

בעדותו, מסר התובע כי חסם את החניות, באופן שעמד לאורכן, שכן אלו היו ריקות בשעת בוקר מוקדמת זו בה אירעה התאונה. התובע, אשר סיים משמרת כמאבטח בבית החולים, שוחח עם מאבטחת אשר עמדה בסמוך. לפתע, חש בחבטה. הוא הביט לאחור וראה את רכב הנתבע 1, בתוך רכבו שלו. הנתבע 1 הסביר לו, לאחר התאונה, כי ראה משאית שהגיעה מלפנים וחש שהיא מסכנת אותו ועל כן הסיט את ההגה ופגע ברכב התובע.

2.בגרסת הנתבע סתירות מהותיות.

הנתבע שינה גרסתו פעמים מספר. הוא טען לפרקים כי כלל לא פגע ברכב התובע ולפרקים הודה כי פגע. הוא הכחיש כי גרם לנזק כלשהו לרכב התובע ובמקום אחר הודה כי גרם לנזק. הוא הכחיש כי נגרם לרכבו נזק כלשהו, אך בהמשך, הודה כי נגרם נזק אשר לא תוקן עד היום, הכל כמפורט להלן.

הנתבע 1, בכתב הגנתו, טען, בתחילה, "רכב הנתבע...לא פגע ברכב התובע ולא היתה פגיעה בחלק האחורי של רכב התובע. הרכב של הנתבע, נכון להיום, 16/7/10, אין לו ולו שריטה בחלק הקדמי או כל חלק אחר. פגיעה בפגוש ופנס אחורי היו משאירים סימנים על הרכב שנטען שפגע" ובהמשך "באם הרכב של התובע נגע בחלק האחורי שלו...מדוע אין סימנים על רכב הנתבע?" ועוד בהמשך "נכון להיום אין שום שריטות או סימנים להתנקשות (כך במקור – ר.ג.מ.) ברכב הנתבע, אין עליו שום סימן להתנקשות ולו הקטנה" וכו'.

גם בהודעה לחברת הביטוח, מסר הנתבע 1 כי לרכבו שלו לא נגרמו נזקים.

יחד עם זאת, בשונה מן הטענות בכתב ההגנה, בהודעתו לחברת הביטוח, מסר הנתבע 1 כי ברכב התובע "שפשוף קטן 15 ס"מ בצד שמאל" וכן, כתב "הצעתי לנהג שיבוא למוסך ואשלם התיקון שהוערך בין 50-100 ₪". גם בעדותו בבית המשפט, שב הנתבע 1 ומסר "באותו מעמד, אמרתי לו שילך למוסך שלי ויתקן את הרכב. אחרי מספר ימים, התקשרתי אליו ושאלתי אותו למה הוא לא הלך לתקן, הוא אמר שכל הרכב שלו מכות" (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 3).

בעדותו בבית המשפט, הודה הנתבע 1 כי לרכבו נגרם נזק. הנתבע 1 מסר "הדלת שלי השתפשפה קצת, ישנה מעיכה קטנה והיא לא תוקנה עד היום" (פרוטוקול, עמ' 2, ש' 31).

כלומר, אף הנתבע מודה, בסופו של יום, כי פגע ברכב התובע ואף גרם לו לנזק וכי גם לרכבו נגרם נזק. לטענת הנתבע, משאית שהגיעה ממול היא שגרמה לו לסטות ולפגוע ברכב התובע. נהג המשאית לא הובא לעדות ולא הובהר מדוע לא עצר הנתבע 1 את נסיעתו, אם חש בסכנה, בפרט כשהמדובר במקום שבו מהירות הנסיעה אמורה להיות איטית, לאור מבנה הכביש והחניות הרבות הפזורות מצדדיו.

3.לאור הסתירות המפורטות בדברי הנתבע 1, כאשר הוא משנה את גרסתו בכל הזדמנות – בהודעה לחברת הביטוח, בכתב ההגנה ובעדותו בפניי – הגעתי למסקנה כי אין ליתן אמון בגרסתו. מנגד, גרסת התובע היתה סדורה וברורה. היא נתמכת בתמונות רכבו של התובע אשר בהן נראים בבירור סימני צבע רכבו של הנתבע 1, במקום הנטען לפגיעה וסימני הפגיעה מתיישבים עם תיאור אופן קרות התאונה.

4.לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע, אשר לטעמי, נותרה אחידה וברורה, הן טרם הדיון והן במהלכו, לפיה העמיד את רכבו לאורך החניות ולא על פי סימוני הקווים. עם זאת, אין באופן העמדה זה כדי להוות הפרעה כלשהי לנוסעים בדרך, שכן התובע לא חסם את נתיב הנסיעה של הנתבע 1 ועל כן, לא ראיתי להטיל עליו אשם תורם בשיעור כלשהו. התאונה אירעה שעה שהנתבע 1 סטה מנתיב נסיעתו ימינה ופגע ברכב התובע.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבע 1 נושא במלוא האחריות לקרות התאונה.

5.נזקי התובע הינם נזק ישיר 4,252 ₪ ושכ"ט שמאי 699 ₪, סה"כ 4,951 ₪.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 5,600 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיו של התובע בהליך. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

6.זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"א, 03 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: