לידר נ' רובינשטיין

החלטה

1)ביום 18.12.2008 הגיש התובע בקשה לביצוע שטר כנגד הגב' חנה קוזליק (להלן החייבת העיקרית).

על פי הנאמר בבקשה המדובר בארבעה שטרות אשר נמשכו לטובת התובע וחוללו עקב העדר כיסוי מספיק בחשבון החייבת.

2)החייבת העיקרית הגישה התנגדות לביצוע השטרות הנ"ל ובה טענה כי החתימה על השיקים שהוגשו לביצוע אינם נושאים את חתימתה, וכי למעשה המדובר בטענת זיוף.

3)ביום 20.10.2009 ניתנה החלטה לפיה לאור טענתה הנ"ל התקבלה התנגדות והתביעה הועברה להליך של סדר דין רגיל.

4)התביעה נדונה בפני כבוד השופטת עירית כהן אשר קבעה את התיק ליום 28.1.2010 לקדם משפט.

לדיון הנ"ל לא התייצבו החייבת ובא כוחה.

בנסיבות אלה נתן בית המשפט במועד הנ"ל פסק דין המחייב את החייבת העיקרית לשלם את סכום השטרות וכן הוצאות, שכ"ט עו"ד.

5)במסגרת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל הוצא כנגד החייבת העיקרית צו עיכוב יציאה מהארץ.

לאחר שהתנגדותה לביצוע השטר התקבלה כאמור בסעיף 3 לעיל בוטל אף צו עיכוב היציאה שהיה קיים כנגדה.

6)הנתבע הינו אחד משני ערבים אשר חתמו ביום 2.4.2009 על כתב ערבות להבטחת חזרתה של החייבת ארצה עד ליום 15.5.2009 ולתשלום החוב כפי שמופיע בתיק ההוצאה לפועל.

7)משלא שבה החייבת העיקרית ארצה במועד הגיש ב"כ התובע ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לצירופו של הנתבע כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ וזאת מכוח הוראות סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל, ולא כחייב שטרי על פי חוק הערבות.

החלטה זו ניתנה ביום 3.7.2011 לאחר שהנתבע ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע לבקשת התובע לצירופו כחייב נוסף.

אף בקשה לביטול החלטה זו נדחתה ביום 14.12.2011.

על ההחלטה בדבר צירופו כחייב נוסף הגיש הנתבע בר"ע אשר נידונה בפני כבוד השופט ארנברג אשר דחה אותה.

8)הנתבע לא אמר נואש והגיש בר"ע על ההחלטה הנ"ל.

ביום 4.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבר"ע. בית המשפט קבע בין היתר כי החיוב שנטל הנתבע בחותמו על כתב הערבות הוא ערבות לתשלום חובותיה של החייבת לתובעת כל עוד לא שבה החייבת ארצה.

9)ביום 15.12.2011 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר. בתצהירו בתמיכה להתנגדותו טוען הנתבע כי הוא וגיסתו שהייתה ערבה נוספת חתמו על כתב ערבות כדי לאפשר לחייבת לצאת את הארץ.

בתצהירו טוען הנתבע כי החייבת העיקרית הדגישה בפניו עוד בטרם חתם על כתב הערבות שחתימתה על השטרות זויפה והיא לאמורה להגיש התנגדות לביצוע השטרות.

10)לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין ההתנגדות להידחות.