ליבשיץ נ' רפאל מכון בריאות לייף אנד פייטנס

החלטה

בפני בקשת הנתבעת 2 (להלן – פיטנס) לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 10.10.13, בנימוק כי כתב התביעה והזימון לדיון לא התקבלו אצלה.

ההליכים עד כה

1.הליך זה נפתח בהגשת כתב תביעה ביום 28.2.13, בו עתרה המשיבה (להלן – העובדת) לחיובן של פיטנס ושל רפאל מכון בריאות הגוף (להלן – רפאל) בתשלום פיצויי פיטורים בסך 5,952 ₪ ושכר עבודה בסך 2,351 ₪. העובדת טענה כי הועסקה במכון כושר רפאל, שהוא חלק מרשת מכוני כושר של פיטנס, וכי עבודתה הופסקה עם פיטוריה בשל סגירת סניף חדרה.

2.דיונים בהליך התקיימו ביום 13.6.13 ו- 10.10.13. בעת הדיון הראשון (13.6.13) לא הציגה העובדת אישורי מסירה המצביעים על המצאת כתבי בית הדין לנתבעים, וזאת מאחר שהמסמכים הומצאו לכתובתו של מכון הכושר בחדרה אשר כאמור הפסיק את פעילותו.

לאחר שבמועד הדיון שהתקיים ביום 10.10.13 הציגה העובדת אישור מסירה לפיו המציאה לנתבעות את כתב התביעה יחד עם הדרישה להגיש כתב הגנה למשרדים ברח' פורצי כלא עכו 6 בנהריה ביום 15.7.13 (לידי עובדת בשם ליאן תמם), ולאחר שבתיק בית הדין תויקו אישורי מסירה המצביעים על המצאה של הזימון לדיון לידי הנתבעות במשרדים ברח' פורצי כלא עכו 6 נהריה (לידי עובדת בשם מירית כהן) – ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות כנגד הנתבעות ועל יסוד האמור בכתב התביעה (להלן – פסק-הדין).

3.יצוין כי בכותרת לתביעה כתבה העובדת (שלא היתה מיוצגת) כי התביעה מופנית כנגד שתי נתבעות: הראשונה – רפאל מכון בריאות והשניה – לייף אנד פיטנס. גם בכותרת לפסק-הדין צוינו שתי הנתבעות והן אף חויבו בפסק הדין, ביחד ולחוד. בעת מתן פסק-הדין לא צוין בכותרת לפסק-הדין מספר הזיהוי של פיטנס, אלא הוסף לבקשת העובדת בבקשה שהוגשה ביום 24.12.13 ובהתאם להחלטה לתיקון השמטה בפסק-הדין מיום 25.12.13.

טענות הצדדים

4.פיטנס טוענת כי אין מחלוקת כי רפאל אכן נותרה ביתרת חובה כלפי העובדת ובסכומים כפי שנפסקו בפסק-הדין (פרו: 6; ש: 31-32).

5.לטענת פיטנס, יש מקום לבטל את פסק-הדין כנגדה שכן כתב התביעה והזימון לדיון לא הומצאו לידיה, וכי "בעל המניות בכל חברות איחוד עהעוסקים המרכיבים יחדיו את הנתבעת 2 כלל לא קיבל לידו את כתבי בית הדין בנוגע לתביעה כנגד הנתבעת 2" (ס' 4 לסיכומי המבקשת).

עוד טוענת פיטנס כי סיכויי הגנתה טובים שכן פיטנס אינה אישיות משפטית אלא היא "איחוד עוסקים" בהתאם לאמור בסעיף 56 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (להלן – חוק מע"מ) המאפשר הגשת דו"חות מאוחדים של מספר עסקים, שהם הסניפים השונים של מכוני הכושר ברשת לייף אנד פיטנס. מכיוון שמדובר רק באיחוד עוסקים לצורך דיווח לשלטונות מע"מ, הרי שהעובדת לא הועסקה על ידה, אין לראות בה אישיות הכשירה לתבוע ולהיתבע, ולפיכך אין בינה לבין העובדת כל יריבות.

לעניין זה יצוין כי בעוד בבקשה לביטול פסק-הדין נטען כי פיטנס היא איחוד העוסקים, כי העובדת הועסקה אצל רפאל וכי אין יריבות בין העובדת לבין פיטנס, הרי שבמעמד הדיון בבקשה לביטול וכן בסיכומי פיטנס ובתצהירה המשלים נטענה טענה נוספת ומשלימה לפיה רפאל מעולם לא היתה חלק מאותו איחוד עוסקים אלא רק יתר הסניפים של רשת לייף אנד פיטנס. כתמיכה בטענה זו הוצגו רישומי תיק העוסקים במע"מ בו מצוינת רפאל כעוסק נפרד, בעוד יתר הסניפים מצוינים תחת איחוד העוסקים של פיטנס. רישום זה נכון לכאורה ליום הוצאתו (18.5.14). לא הוצג אישור בנוגע לסטטוס של רפאל או של פיטנס נכון לזמני העסקתה של העובדת.

פיטנס תמכה טענותיה בתצהירו של מר זוגלובק מטעמה, בו הוא מכחיש את קבלת כתבי הטענות. בתצהיר המשלים הוסיף מר זוגלובק וטען כי רפאל אף אינו חלק מאותו איחוד עוסקים המהווה את הנתבעת 2, היא פיטנס.

6.מנגד, טוענת העובדת כי כתבי הטענות הומצאו כדין לשתי הנתבעות, וכך גם הודה נציג פיטנס בדיון, וכי אין מחלוקת כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים ולשכר עבודה כפי שתבעה. עוד נטען כי תמוהה הטענה כי פיטנס כלל אינה אישיות משפטית, שעה שהיא מתייצבת לדיון בהליך כאן, מייפה את כוחו של עורך דין מטעמה ומבקשת לבטל את פסק הדין. עוד טוענת העובדת כי אין להתחשב בסיכויי ההגנה הנטענים בהתחשב בכך שהקשר בין רפאל לפיטנס ברור לעין, שעה שמכתב הפיטורים עצמו נושא את שמה של לייף אנד פיטנס.

דיון והכרעה

7.תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות סדרי הדין) קובעת את סמכותו של בית הדין לבטל פסק-דין או החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין, וזאת בעקבות בקשה שתוגש לא יאוחר מ- 30 יום מיום שהומצא לידי בעל הדין פסק-הדין.

8.בהתאם להלכות הנוהגות בדיון בבקשות לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית לבחון שני עניינים, האחד – סיבת אי התייצבותו של בעל הדין, באופן שאם יתברר כי לא הוזמן כדין יש לבטל את פסק-הדין מתוך "חובת הצדק" או אם ימצא הסבר אחר למחדלו של בעל הדין שלא התייצב; והשני – סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק-הדין.

אכן, לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט יש לייחס משקל רב, אך לצידה מוטל על המבקש את ביטולו של פסק-הדין הנטל להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי אכן קיים בסיס לכאורי להגנתו.

9.אקדים ואומר כי פיטנס לא הצביעה על פגם כלשהו בכשרות ההמצאה של הזימון לדיון שהתקיים ביום 10.10.13, ואשר הומצא למשרדים ברח' פורצי כלא עכו 6 בנהריה ביום 15.7.13 ונמסר לידי עובדת בשם מירית כהן.

מר זוגלובק העיד כי פיטנס הוא איחוד העוסקים של רשת מכוני הכושר וכי בנהריה מצוי אחד מסניפי הרשת. עוד העיד כי הוא מקבל, או אמור לקבל לידיו, את הדואר המגיע לסניפים השונים של פיטנס וכי בסניף נהריה אכן יש עובדת בשם מירית (פרו: 7; ש: 1-16).