ליבנה נ' לוי

פסק דין

1.לפנינו, תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטוריה של התובעת בהיותה בהיריון. לטענתה, היא פוטרה, שלא כדין, ללא שימוע, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988. בנוסף, עתרה התובעת לזכויות סוציאליות הנגזרות מתקופת עבודתה אצל הנתבע ומסיומה של תקופה זו.

הנתבע טען, כי התובעת הועסקה לתקופה קצובה שבאה לסיומה, להעדר קשר בין הפיטורים לבין ההיריון ולאי זכאות התובעת לסעדים שנתבעו על ידה.

2.להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקות:

א. הנתבע, מנהל עסק להפקת ימי כיף ואירועים בשם "מוזל לבלות בפחות/ יום כיף", (להלן: "הנתבע")

ב.התובעת הועסקה, על ידי הנתבע, כפקידה, החל מיום 14.04.2010 ועד ליום 04.11.2010.

ג.שכרה השעתי של התובעת היה 26 ₪ ברוטו.

ד.במועד בו סיימה התובעת עבודתה היא היתה בהריון.

ה.הנתבע לא פנה לממונה על עבודה נשים במשרד התמ"ת (להלן: "הממונה") לאישור פיטורי התובעת.

ו.התובעת נעדרה מעבודתה מיום 22.10.10 ועד ליום 27.10.10 והציגה אישור מחלה לתקופה זו.

ז. התובעת שלחה קורות חיים, במהלך חודש אוקטובר 2010, ללקוח של הנתבע (אינדיגו שברחובות).

ח. התובעת פנתה ביום 10.11.10 ,באמצעות בא כוחה, לנתבע בדרישה להחזירה לעבודה. הנתבע בתגובתו מיום 14.11.10 סירב לדרישתה של התובעת וציין בין היתר כי "היות וההסכם נעשה לתקופה קצובה אשר הגיעה לקצה ולא חודשה ולא הוצע לחדשה ומכאן יש לראות בה כאילו פוטרה". (נספח ג' של כתב התביעה).

ט. התובעת התחתנה ביום 20.01.11 וילדה ביום 14.06.11.

3.גרסאות וטיעוני הצדדים-

בכתב התביעה טענה התובעת, כי היא התקבלה לעבודה אצל הנתבע ביום 14.04.2010 וכי סוכם עימה, תחילה, כי תעבוד עד סוף חודש 08/10. במהלך עבודתה תפקדה ופעלה לשביעות רצון מעבידה ועל כן ולפני תום התקופה, הציע לה הנתבע, שתמשיך לעבוד אצלו עד ליום 30.10.10 ולאחר מכן אף הציע כי תעבוד עד ליום 31.01.2011 ועד בכלל. התובעת שמחה על הצעותיו של הנתבע והשיבה לו בחיוב.

בתחילת חודש אוקטובר הודיעה התובעת לנתבע כי היא מצויה בתחילתו של היריון, וכי בן זוגה מתגורר ברמת גן, ומשכך הציע לה הנתבע שמאחר ועבודתה מתנהלת באמצעות הטלפון והמחשב שתמשיך לעבוד עבורו במשרדי העבודה ברמת ישי ושתשלים עבודתה גם מהבית. לאור הצעת הנתבע המשיכה היא לעבוד אצלו.

בשל בעיות בהריונה, אושפזה התובעת, במהלך חודש אוקטובר, למשך כשבוע, וחזרה לעבודה סדירה ביום 28.10.10 וביקשה מהנתבע שיסדיר עניין עבודתה מהבית על פי ההסכם ביניהם.

הנתבע התעלם מכל פניותיה וניתק כל קשר עימה במשך למעלה משבוע ימים, וביום 07.11.2010 אף מנע ממנה להיכנס למשרד העסק, המצוי בתוך ביתו, כאשר ניסיונותיה ליצור איתו קשר, הן טלפוני והן באמצעות המייל, כשלו כאשר הוא המשיך להתעלם מפניותיה.

משכך פנתה התובעת, באמצעות בא כוחה, בדרישה להחזירה לעבודה. הנתבע, באמצעות בא כוחו, השיב, כי היא התקבלה לעבודה לתקופה קצובה, אשר הסתיימה ולכן יש לראותה כמי שפוטרה.

התובעת פוטרה בהליך מכוער של איון מעבודה, מבלי שנערך לה שימוע ומבלי ששולמה לה תמורת הודעה מוקדמת והכל בניסיון להתחמק מחובות הנתבע כלפיה ובחוסר תום לב מובהק.