ליבנה ואח' נ' גבינט ואח'

פסק דין

1.התובעים הגישו תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבע דוד גבינט וכנגד הנתבעת 2 – המבטחת של הנתבע.

2.בכתב התביעה עותרים התובעים כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 3,052 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 3.2.11 אירעה תאונה בה היה מעורב רכב פרטי מס' רישוי 71-115-63 (להלן: "רכב התובע"), נהוג ע"י נאור ליבנה.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מס' רישוי 58-797-65 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה נהוג ע"י הנתבע.

5.בדיון מיום 21.6.12 הופיע נהג התובעים וטען כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידו, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעים, ועל כן על הנתבעים כאחד לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טען הנתבע כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובעים, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי נהג התובע.

6.הנהג נאור ליבנה ספר בעדותו כי ביום התאונה סמוך לשעה 8.00 יצא מחנית ביתו שברח' הר סיני 8 רעננה. אין חולק כי בשעה זו עוצרים כלי רכב רבים באזור החניה של רחוב הר סיני ע"מ להוריד את ילדיהם לגנים המצויים בתחילתו.

גם במקרה דנן חנה רכב בחניה כפולה של הרחוב וחסם את שדה הראיה של היוצא מחצר ביתו של נהג התובע לרחוב הר סיני.

7.הוסיף וספר נהג התובעים כי הוא עצר עצירה מוחלטת בקו מאונך לחנית רכב צד ג' והמתין לרכב הנתבע שיחלוף על פניו. נהג התובעים המשיך וספר כי הנתבע נסע באופן שחזיתו פגעה ברכב התובעים.

8.האידך גיסא של ספורנו הוא הנתבע. האחרון מספר בעדותו כי נסע ברח' הר סיני במועד ובשעה האמורים מדרום לצפון. הנתבע המשיך וספר כי ידוע לו שבשעה זו של הבקר חונים כלי רכב רבים בחניה כפולה. כיון שכך, הוא עקף את הרכב החונה תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי שהיה ריק מכלי רכב כלשהם ופתאום הבחין ברכב הפורץ לעברו. הנתבע ספר כי רכב התובעים פגע בו בכנף ימין קדמית. הנהגים החלו בווכוח במקום למי זכות הקדימה במצב הנסיבות כפי שתואר לעיל.

9.ברי, ובכך מודים גם ב"כ הנתבעים, כי לפנינו גרסה מול גרסה שאין לה עד חיצוני נייטרלי שיוכל לאשש ו/או לשלול דבר כלשהו מתוך דברי העדים זה על זה.

10.ב"כ התובע טענה בסיכומיה כי לו גרסת הנתבע הייתה נכונה היה רכב התובעים סופג את הפגיעה בצדו השמאלי. הואיל וצד זה לא נפגע אלא מוקד הנזק בחזית, משמע הנתבע פגע בתובע ולא להפך.

כן הוסיפה ב"כ התובעים כי הנתבע בצע עקיפה לא חוקית בניגוד לתקנה 47 (1) לתקנות התעבורה ופעולה זו היא שיצרה את התאונה.

11.ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי אין שום הגיון בטענת נהג התובעים שכן לפי גרסתו של האחרון הנתבע החליט להתאבד ולנגוח ברכב התובעים. כיוון שכך מבקש ב"כ הנתבעים שנקבע כי נהג התובעים פרץ לנתיב נסיעתו של הנתבע וכך ארעה התאונה.

12.חזרתי ועיינתי בחקירותיהם של הנהגים ומצאתי כי נהג התובעים עומת עם תמונות שהציג לו ב"כ הנתבעים ושאל אותו איך הוא מסביר את העובדה שהפגיעה ברכב הנתבע איננה בפינה הימנית (שם הייתה אמורה להיות אם הוא הפוגע) אלא בכנף - נהג התובע נשאר בדעתו.

הוסיף ב"כ הנתבעים והקשה על נהג התובעים אם גרסתו נכונה, מדוע צייר את רכב הנתבע כשהוא מאונך לרכבו (באופן כזה לא יכולה להתרחש פגיעה) השיב נהג התובע כי כושר הציור שלו מוגבל ואין להתייחס לצורת העמדת כלי הרכב בציור ת/1 כמדויק אלא כנותן תמונה כללית בלבד.

13.עיינתי בחקירתו של הנתבע ושם הוא מספר כי נהג התובעים היה במהלך פניה שמאלה מחצר הבית שממנה יצא הוא הגיע מולו וכך פגע רכב התובעים בו.

14.במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי כדעתה של ב"כ התובעים. חוות הדעת השמאית שהגישה היא זו שהכריעה את הכף. עפ"י אותה חוו"ד מוקד הפגיעה ברכב התובעים מצוי בחזית. גם אם רכב התובעים החל בפניה שמאלה כטענת הנתבע לא יתכן שרכב התובעים לא ספג איזו פגיעה בפינה שמאלית קדמית שלו או בפינה ימנית קדמית שלו.

הנתבעים לא המציאו חוות דעת לסתור ובמאזן הסתברויות חוצים התובעים את הרף הנדרש לתובעים במשפט אזרחי בשיעור 51%.