ליבוביץ נ' ראטאנפורן

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת שגית דרוקר מיום 1/7/13 בתיק סע"ש 44428-10-12 אשר דחתה בקשת המערער לחייב את המשיב, עובד זר מתאילנד, בהפקדת ערובה להבטחת כיסוי הוצאות המערער בתביעה.

וזהו הרקע לערעור:

2.ביום 30/12/12 הגיש המשיב, אזרח תאילנד, תביעה כנגד המערער על סך של למעלה מ-130,000 ש"ח בגין זכויות המגיעות לו, לטענתו, מהמערער בגין תקופת עבודתו אצלו מחודש 6/05 ועד 8/08.

3.המערער הגיש ביום 11/2/13 בקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו במידה והתביעה תידחה. במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי המשיב התפטר ועזב ללא הודעה מוקדמת ומשכך חב הוא כספים למערער.

4.המשיב הגיש תגובה לבקשה, שלא גובתה בתצהיר.

כמו כן הגיש המשיב בקשה לתיקון התביעה בה נטען כי התובע פוטר ומבוקש להוסיף תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. סכום התביעה הועמד על סך של כ-147,000 ש"ח.

5.הדיון בבקשה להפקדת ערובה נקבע ליום 29/4/13. בסיומו קבע בית הדין:

"בשים לב לעובדה כי מדובר בתקופת העסקה שהסתיימה בשנת 2008, כאשר התביעה הוגשה בשנת 2012, ועולה מכתב התביעה המתוקן כי המשיב אינו מתגורר בארץ, סבור בית הדין בשלב זה כי על מנת להתייחס לתגובה ולתוכנה ומאחר ובמסגרת הבקשה שהוגשה יש משום טענות עובדתיות שהיה מקום להתייחס אליהן במסגרת תצהיר, יגיש המשיב תצהיר התומך בתגובתו במסגרתו יפרט מקום מגוריו, יתיחס לשאלה כיצד ידו משגת בהוצאות מימון הגעתו לארץ לצורך מתן עדות, וכן יתייחס לשאלה באם המשיב עובד כיום ומה שכרו, ובאם קיימים לו נכסים. וזאת תוך 45 יום מהיום..."

6.ביום 27/5/13 הגיש המשיב מסמך בעברית שכותרתו תצהיר, חתום בשם המשיב, אליו נלוו אישור נוטריון מר פראפאט איימסה כי המשיב שזוהה ע"י דרכון ות.ז. תאילנדית הופיע בפניו ביום 20/5/13 ולאחר שקיבל הסבר מלא על המסמכים חתם על התצהיר. חתימתו של מר פאראפאט אומתה ע"י נציג משרד החוץ התאילנדי וזו אומתה באישור נציג דיפלומטי ישראלי, מר אלי גיל, מיום 20/5/13.

7.בתצהיר נכתב כי אין ברשות המשיב נכסים, להוציא חלקת אדמה קטנה ששייכת לרעייתו והוריה ומשמשת לגידול אורז וצריכה עצמית. המשיב הצהיר כי הוא עובד בצפון המדינה בענף הבנייה ואשתו ושני ילדיו מתגוררים עם הורי אשתו ואחותה באודון. המשיב משתכר 8,000 באט לחודש ורעייתו כ-6,500 באט, אין לו חסכונות או פקדונות ולצורך הגעתו לארץ למתן עדות הוא מתעתד לנסות ליטול הלוואה.

8.בתגובה מיום 10/6/13טען המערער כי אין לקבל את התצהיר, שאינו תצהיר כדין, וחזר על בקשתו להפקדת ערובה.

9.ביום 1/7/13 ניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה, בה חזרה כב' הרשמת על הכללים הנהוגים בבית הדין בנושא חיוב עובד זר בהפקדת ערובה.

כב' הרשמת קבעה כי אין מדובר בתביעה מופרכת על פניה.

עוד קבעה, כי המסמכים שהוגשו ע"י המשיב מאפשרים קיום הדיון עד לשלב ההוכחות בו ניתן יהיה לברר האם המשיב חתם על המסמכים לרבות התצהיר שהוגש לתיק וכי "די בעצם הצגת המסמכים כדי להעיד על כוונת המשיב להוכיח תביעתו ומכאן שלא יהיה זה נכון לאור ההלכות שצוטטו לעיל לחסום דרכו של המשיב מהוכחת תביעתו, נכון יהיה לאפשר לו למצות הדרכים להגעתו ארצה לצורך הוכחת התביעה בפועל על פני החיוב בהפקדת ערובה לנזקים שכלל לא הוכח כי אלה עתידים להתקיים בעניינו של המבקש."

הבקשה להפקדת ערובה, כאמור, נדחתה ועל כך הערעור.

עיקר טענות הצדדים

10.בכתב הערעור טוען ב"כ המערער כי שגתה הרשמת בשתי סוגיות עקרוניות.

האחת, בקביעתה כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך חיוב בהפקדת ערובה להוצאות והשנייה, עת קיבלה את תצהיר המשיב למרות הפגמים הרבים שנפלו בו.

11.באשר לקיום התנאים לחיוב בהפקדת ערובה המערער מפנה לפסק הדין בעניין קיניאנג'וי בו גובשו התנאים לחיוב בהפקדת ערובה ובכללם, אם הוכח כי ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה או שהתביעה מופרכת על פניה.