ליבוביץ נ' פלס קדוש

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 9.2.2011.

2.ראשיתו של ההליך בכתב תביעה בסדר דין מקוצר אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין אי תשלום שכר טירחת המשיבה בסך 8,417 ₪ בגין שירות משפטי אשר נתנה המשיבה למבקשת, במסגרת תביעת מזונות אשר הגישה המבקשת בשם ילדיה כנגד בעלה לשעבר. לשיטת המשיבה המבקשת לא שילמה דבר על חשבון שכר הטירחה אשר סוכם ביניהן.

3.המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן וזומנה לדיון בהתאם לכתובת אשר צוינה בבקשת הרשות להתגונן מטעמה, היא הכתובת אשר צוינה בבקשתה לביטול פסק דין (רחוב הירדן 73 רמת גן, להלן: "הכתובת"). המבקשת לא התייצבה לדיון הקבוע וביום 6.12.2011 הורה כב' השופט דלוגין על דחיית הדיון ליום 8.2.2011 וכן הורה למשיבה לשלוח למבקשת את החלטת בית המשפט בדואר רשום בליוויית אישור מסירה לכתובת האמורה. יצוין כי בינתיים נדחה הדיון ביום אחד, ליום 9.2.2011 וגם מזכירות בית המשפט שלחה את הפרוטוקול כמו גם הזמנה לדיון המעודכן לכתובתה של המבקשת.

4. לדיון ביום 9.2.2011 – שוב לא התייצבה המבקשת.

5.בהעדרה של המבקשת ניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה ונפסקו הוצאות בסך 1000 ₪.

6.בעקבות מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לביטולו. לטענת המבקשת היא לא קיבלה כל הזמנה לדיון הקבוע ליום 8.2.2011 או לכל דיון אחר. עוד טענה המבקשת לגופו של ענין כי יש לה טענת הגנה טובה כנגד התביעה מאחר שהסכם שכר הטירחה בין המשיבה למבקשת כלל תנאי לפיו שכר הטירחה ישולם רק אם תבוצע גביה בפועל. משלא נגבה דבר בתיק ההוצאה לפועל, המשיבה אינה זכאית לשכר טירחתה.

7.יוער כי לבקשה זו הוגשה תגובה מטעם המשיבה. בהחלטת בית המשפט מיום 20.6.2011 נקבע כי על המבקשת להגיש תשובתה לתגובת המשיבה. המבקשת לא הגישה תשובתה חרף החלטת בית המשפט האמורה.

החלטה זו ניתנת על יסוד הבקשה והתגובה בלבד;

8.בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין בגין אי התייצבות המבקש לדיון יבחן בית המשפט את הטעם למחדל הדיוני – היינו, אי ההתייצבות לדיון, וכן יבחן את סיכויי הגנת המבקש לו יבוטל פסק הדין (וראו גם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, פורסם בנבו, מהדורה עשירית עמ' 370).

9.יצויין כי מן המערכת הממוחשבת של בית המשפט עלה כי כל ההזמנות לדיון נשלחו לאותה הכתובת, אותה כאמור ציינה המבקשת בבקשת הרשות להתגונן מטעמה, וכן בבקשה לביטול פסק דין. ההזמנה לדיון חזרה בציון "עזבה למען לא ידוע". המבקשת לא טענה כי עזבה למען אחר.

המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם בגינו נעדרה מן הדיון, למעט הציון הסתמי כי ההזמנה לדיון לא התקבלה בידה. תמוהה העובדה כי המבקשת לא קיבלה בידה את 4 ההזמנות לדיון אשר נשלחו אליה (לתאריך 6.12.2011, 8.2.2011 (הן מאת המזכירות והן מאת המשיבה) ולתאריך – 9.2.2011) אולם לאותה כתובת ממש קיבלה את האזהרה בתיק ההוצל"פ אשר נפתח כנגדה לביצוע פסק הדין האמור, כמו גם את כתב התביעה עצמו בעקבותיו הגישה את בקשת הרשות להתגונן. נפסק לא אחת כי מקום שהתנהגות המבקש את ביטול פסק הדין מבטאת התעלמות מההליך המשפטי והתכחשות לחובותיו, כבעל דין, כלפי בית המשפט וכלפי בעל הדין שכנגד, רשאי ועלול בית המשפט שלא להידרש כלל לשאלה השנייה – בדונו בבקשה לביטול פסק דין, ראו ע"א 1205/03 א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל רו"ח, תק-על 2005(1) 296, רע"א 8646/04 כריים נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(4) 1705, ע' 1706.

בענייננו נדמה כי המבקשת נהגה בזלזול בהחלטות בית המשפט השונות וקיימה לסירוגין החלטות שיפוטיות. וכך המבקשת לא התייצבה לשני דיונים שונים בעניינה למרות שההזמנה אליהם נשלחה לאותה כתובת אותה ציינה המבקשת בעצמה. המבקשת לא טרחה להשיב לתגובת המשיבה בבקשה לביטול פסק דין, ובמיוחד המבקשת לא טרחה להבהיר בגדרי בקשתה פשר העובדה התמוהה כי חלק מהחלטות בית המשפט התקבלו אצלה ואילו חלקן האחר לא, ויוזכר מדובר במשלוח לאותה הכתובת. המבקשת אף לא הבהירה מדוע זה לא טרחה לברר מה עלה בגורל בקשת הרשות להתגונן אותה הגישה.

לא למותר לציין כי הלכה היא כי נטל ההוכחה בבקשה לביטול החלטה אשר ניתנה במעמד צד אחד מוטל על כתפיו של המבקש את ביטולה של ההחלטה. נטל בו לא עמדה המבקשת, ולפיכך אין הצדקה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

10.אשר לשאלה השניה, היינו סיכויי הגנתה של המבקשת לו יבוטל פסק הדין:

10.1הגנתה של המבקשת מובאת בתצהיר מטעמה התומך בבקשת הרשות להתגונן. תצהיר זה הינו קצר ביותר, ונעדר הפירוט המינימאלי הנדרש מן המבקש רשות להתגונן.

10.2במסגרת תצהירה טענה המבקשת כי על חשבון שכר טירחת המשיבה שילמה 1,000 ₪. עוד נטען כי בהתאם לסעיף 3 להסכם שכר הטירחה, הרי שעליה לשלם את יתרת שכר הטירחה רק אם המשיבה תצליח לגבות במסגרת תיק ההוצאה לפועל סכומים כלשהם מאת בעלה לשעבר של המבקשת.

10.3אשר לתשלום הראשוני הנטען בדבר 1,000 ₪ הרי שזולת אמירה סתמית בדבר תשלום כאמור, המבקשת לא פירטה כיצד שולם הסכום, מתי שולם, ולא מצרפת כל אסמכתא לטענתה זו. ואמנם השלב הדיוני הינו שלב בקשת הרשות להתגונן, שלב בו אין צורך בהכרח בצירוף ראיות, לא נבדקת מהימנות המבקש וכיו"ב, אולם הדרישה הבסיסית היא לפירוט מינימאלי – ובכך לא עמדה המבקשת.

אשר לפרשנות המבקשת את הסכם שכר הטירחה, יאמר כבר עתה כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון החוזה. מפאת חשיבותו יובאו להלן סעיפיו העיקריים של הסכם שכר הטירחה כלשונם -

"1. שכ"ט של עוה"ד יהיה כדלקמן: 2,000$ בצירוף מע"מ כדין עבור תביעת המזונות כמו כן מהוצל"פ 10% שכ"ט +מע"מ עבור כל סכום שנגבה בפועל.