ליבוביץ נ' חזאי ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי, בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 1.11.09 בכיוון דרום לצפון בכביש 4 (אשדוד-תל-אביב). התאונה אירעה בין רכב מסוג סיטרואן C5בו נהג התובע, מר לייבוביץ משה (להלן: "התובע") לבין רכב מסוג סיטרואן C4 המבוטח ע"י ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן : "הנתבעת"), בו נהג מר חזאי אריה (להלן: "הנתבע").

2.לטענת התובע, התאונה התרחשה בשעה שנהג ברכבו בנתיב האמצעי. אז, רכב שנסע בנתיב השמאלי פנה ימינה ופגע ברכבו בצידו השמאלי. כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לדלת, לכנף ושבר במראה השמאלית.

3.לטענת הנתבעים, התובע שנהג במסלול הימני נצמד אל רכב הנתבעים מימין ושבר את דלת הרכב ואת המראה הימנית. הנתבע נסע בנתיב השמאלי במהירות המותאמת לדרישות החוק ורכב התובע הוא זה שסטה לעבר נתיב נסיעתו. סטיית רכב התובע נגרמה בשל חוסר היכרותו את מקום התאונה ואף עקב החשיכה בשעה בה ארעה התאונה.

דיון:

4.התובע טען לפניי שביום 1.11.09, כאשר נסע מכיוון דרום לצפון בכביש 4 בנתיב האמצעי, פגע בו רכב מסוג סיטרואן C4 שנסע בנתיב הימני. מנגד, הנתבע טען שהוא נסע בנתיב השמאלי ואילו התובע נסע בנתיב הימני. אליבא הנתבע: "אם הוא אומר שסטיתי לנתיב שלו, אני אומר שלא..." [פר' עמ' 2 ש' 3].

5.הואיל ועל פי דו"ח הנזק הפגיעה הינה בצד שמאל של רכב התובע הנני קובע שהתובע הוא שנהג בנתיב הימני ואילו הנתבע נהג ברכבו בנתיב לשמאלו.

6.התובע העיד לפניי לגבי התרחשות האירוע: "...אני לוקח ימינה וחוזר חזרה, אני עושה את ה 1 ק"מ הזה ישר, משהו באמצע הדרך בני שני הקטעים האלה, מצד שמאל שלי כשהוא נוסע...פוגע פי רכב תוך כדי נסיעה, הוא השתפשף איתי, הוא מוריד את המראה שלי ושלו..." [פר' עמ' 1 ש' 15-17].

7.הנתבע הציג גרסה שונה לפיה, האחריות לתאונה מוטלת על התובע: "אני נסעתי בצד שמאלי, כנראה, שמעתי טריקה והמכונית טיפה הזדעזע לא הרבה..."[פר' עמ' 1 ש' 2 ; עמ' 2 ש' 1].

8.לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהובאו לפניי, ולאחר שהבאתי בחשבון את תוואי הכביש בו אירעה התאונה, הנני מעדיף את גרסת הנתבע.

מהעדויות שהובאו לפניי, עולה כי התאונה ארעה מעט לאחר תחילת הפיצול בכביש ימינה לכיוון העיר ראשון לציון. לגרסת הנתבע, התובע נסע בנתיב הימני ואילו הנתבע נסע בנתיב המרכזי [פר' עמ' 2 שורות 5-6]. גרסתו של הנתבע, מתיישבת עם מיקום הנזקים: פגיעה בצד ימין ברכב הנתבעים ופגיעה בצד שמאל ברכב התובע. נתיבי נסיעתם של התובע והנתבע וכן תוואי הכביש, מביאים לתוצאה המסתברת שהתובע הוא שביקש להימנע מהפנייה ימינה לכיוון העיר ראשון לציון ואגב כך סטה מהנתיב הימני שמאלה וגרם לתאונה.

9.קביעה זו מתיישבת עם עדותו של הנתבע, ממנה התרשמתי לחיוב. לטענתו, כאשר עצרו בצד לאחר התאונה טען התובע כי הוא ירושלמי ולא מכיר את הדרך: "...הוא אמר שהוא ירושלמי, איך נוסעים לבני ברק, אמרתי לו נוסעים ישר, לא נוסעים ימינה..." [פר' עמ' 2 ש' 6-7]. עוד ציין הנתבע, שהוא גר בחולון ולא נסע לכיוון ראשון לציון: "אני יכול להישבע אני גר בחולון ואני מעולם לא נוסע דרך ראשון לציון" [פר' עמ' 4 ש' 2].

10.מהטעמים אותם פרטתי לעיל אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע.

11.הואיל והאחריות לתאונה מוטלת על התובע, הרי שדין התביעה להידחות.

12.לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.

13.סוף דבר – התביעה נדחית. הנני מחייב את התובע לשלם הוצאות משפט בסך 300 ₪ לזכות כל אחד מהנתבעים, לא יאוחר מיום 15.11.10.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: