ליבוביץ ואח' נ' מור ואח'

החלטה

רקע

ביום 21.12.11 הוגשה בקשה מטעם בני הזוג אריאל ושירית ליבוביץ (להלן:"המבקשים") למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. המבקשים מתגוררים בבית שברחוב מולדת בהרצליה (להלן:"המבנה" או "הבית") כאשר שכניהם הזוג שי וסיון מור (להלן:"המשיבים") מבצעים הליכי בנייה במגרש הסמוך למגרשם של המבקשים.

בית המשפט התבקש ליתן צו המורה למשיבים ולכל הפועל מטעמם, להימנע מהמשך בנייה מכל סוג בבניין המשיבים שברחוב אבוקה 23 בהרצליה הידוע גם כגוש 6558 חלקה 510. כמו כן התבקש בית המשפט להוציא צו המורה למשיבים או מי מטעמם להימנע מלהיכנס לשטחם של המבקשים. המבקשים טוענים כי על פי חוות דעת הנדסית מטעמם,יש להפסיק את עבודות הבנייה של המשיבים לאלתר משום שקיים חשש ממשי לקריסת ביתם כתוצאה מעבודות הבנייה של המשיבים. עוד טענו המבקשים כי בניית ביתם של המשיבים נעשתה תוך יצירת קיר משותף לבית המבקשים וזאת בניגוד גמור לחוקי התכנון והבנייה ותוך ידיעה כי ביתם של המבקשים הינו ישן וקיים חשש ממשי ליציבותו. המבקשים טוענים כי כתוצאה מהבנייה כבר נגרמו למבקשים נזקים בדמות סדקים עמוקים בקירות ביתם ולקורות הראשיות של הבית וכי חיבור ביתם החדש של המשיבים אל ביתם הישן של המבקשים מביא לעומס ולשקיעת ביתם של המבקשים. עוד נטען כי המשיב 1 בונה את ביתו, בין היתר מתוך שטחם של המבקשים תוך הסגת גבול לשטחם ויתרה מכך אף תוך הריסת גדר המעבר של בית המבקשים. המבקשים טוענים כי ביום 07.12.11 הם פנו בכתב למשיב 1 אשר מנהל את הבנייה בפועל בכדי שיעצור את הבנייה אולם המשיב בחר שלא להשיב למכתב אשר הודבק על הדלת וכן נשלח אליו בדואר רשום. עוד טענו המבקשים כי המשיבים החלו בבנייה לפני כשמונה חודשים והמבקשים הבינו שהבנייה מתבצעת על פתחי ביוב משותפים ובניגוד לדין וכתוצאה מכך סובלים המבקשים מהצפות ומריחות לא נעימים ונטען כי המשיבים בנו את יסודות ביתם על צינור הביוב ולא ביטנו את הצינור הביוב כמחויב ועל כן שפכי ביוב החלו לעלות בחצר ביתם של המבקשים.

המבקשים טוענים עוד כי המשיבים נמצאים בשלבי בניה ראשוניים של הבית וככל שתתקדם הבנייה יגבר העומס על בית המבקשים ועל כן אין זה סביר שהמבקשים וילדיהם יאלצו לחיות בביתם מתוך חשש לשלמות המבנה. באשר לפן המשפטי נטען בבקשה כי עילות התביעה עליהן מבוססת הבקשה הינן הפרת חובה חקוקה של תקנות התכנון והבניה וכן רשלנות, מטרד והסגת גבול. ב"כ המבקשים המלומד טען כי קיימות ראיות לכאורה לקיום עילות אלה נגד המשיבים וכי המבקשים מגיעים לבית המשפט בתום לב וללא שיהוי ומיד כשנתגלו הסדקים בוצעה פנייה אל מהנדס, נשלח מכתב אל המשיב 1 ואף הוגשה תלונה למשטרת ישראל. באשר למאזן הנוחות נטען כי המאזן נוטה באופן ברור לטובת המבקשים בשל החשש הממשי לקריסת בית וכן מתקיים שימורו של המצב הקיים בטרם הבית יקרוס ויגרמו למבקשים נזקים נוספים ובלתי הפיכים.

בהחלטתי מיום 21.12.11 ניתן צו מניעה זמני ארעי בכפוף להפקדת ערבויות.

ביום 26.12.11 הוגשה תגובת המשיבים בה נכתב כי הבינוי המבוצע על ידי המשיבים הינו לפי היתר כדין והוא מלווה ומפוקח באמצעות מהנדס בניין וקונסטרוקציה - מר דן ויינטראוב אשר מבצע דיווח מתאים על כל שלב משלבי הבניה למחלקת הפיקוח על הבנייה של עיריית הרצליה. כך בחודש יוני 2011 דווח על גמר שלב היסודות. בחודש יולי 2011 דווח על גמר שלב 0.00-+ ובחודש ספטמבר 2011 דווח על גמר השלד. עוד נטען בתגובת המשיבים כי ממכתב שערך מהנדס המשיבים המתייחס לחוות דעת המבקשים עולה כי בית המשיבים

צמוד לבית המשיבים ולא מחובר אליו וכן עולה כי בניגוד לטענת המבקשים כי בניית המשיבים מצויה בשלביה הראשוניים הרי שהמצב בפועל הוא שכבר הסתיימה בניית השלד.

המשיבים טוענים כי ביום 29.11.09 התקשרו בהסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל לרכישת נכס המצוי בצמידות לנכס המבקשים הידוע כגוש 6558 חלקה 510/1 ברחוב אבוקה 23 בהרצליה וכעולה מנסח הטאבו מדובר בחלקה משותפת בשטח 689 מ"ר שהמבקשים הם בעלי מחצית מזכויות החכירה והמשיבים בעלי מחצית מזכויות החכירה ובהתאם לתב"ע וכפי שמצויין בנסח בסופו של תהליך אמור להירשם במקום בית משותף. לטענת המשיבים הם הגישו לעיריה בקשה להיתר בנייה (מספרה 20100296) והמבקשים הגישו התנגדות להיתר זה ביום 08.06.10 בטענה כי הבינוי המבוקש על ידי המשיבים יחסום את אחד מחלונות ביתם הפונה לנוף – המשיבים טוענים כי מכאן יש ללמוד שהמבקשים היו מודעים היטב לבקשה להיתר שהגישו המשיבים לרבות הקיר הצמוד והתנגדו רק לעניין החלון. בתגובה להתנגדות המבקשים להיתר הבנייה אודות עניין חסימת החלון טענו המשיבים כי כל מבנה המבקשים כולל החלון שבמוקד התנגדותם – הינו ללא היתר ומדובר בבינוי בלתי חוקי שאינו מקנה להם מעמד להתנגד. ביום 11.08.10 התקיימה ישיבת וועדות משנה אשר דנה גם בהתנגדות המבקשים – ודחתה אותה.

המשיבים טענו עוד כי אין כל בסיס לטענה על הסגת גבול שכן מדובר בבית שעתיד להירשם כבית משותף בחלקה משותפת ועל כן פניותיהם החוזרות ונשנות של המבקשים למשטרה ולעירייה הושבו ריקם. המשיב ביקש להבהיר כי טענות המבקשים על אלימות מסוג כלשהו משוללת כל יסוד וכי ההיפך הוא הנכון: המבקש הוא זה שנוהג כלפי המשיבים באלימות ובתוקפנות, מקלל אותם, חוסם אותם, מזעיק משטרה ומפריע להם להתקדם בבניה בזדון וללא הצדקה.

באשר לטענות בקשר לצנרת הביוב טענו המשיבים כי גם בעניין זה בוצע הבינוי בהתאם להיתר הקיים ולאישור התוכנית הסניטרית ובהתאם לתוכנית זו קו הביוב הקיים מתחת לביתם הנבנה של המשיבים הוא מצב זמני שעתיד להתבטל ולעבור למיקום חלופי בצד החלקה. בנוסף נטען כי בניגוד לטענות בבקשה הרי שהיסודות בבית המשיבים מצויים מתחת לצנרת הביוב ולא מעליה כך שאין כל בסיס לטענה כאילו נוצר לחץ על הצנרת.

בתגובתם מציינים המשיבים כי על פי העולה מהנסחים ביום 15.09.10 נרשמו המבקשים כבעלי זכויות החכירה בחלקה המשותפת וזאת כחצי שנה לאחר שנרשמו המשיבים. נסח היסטורי מלמד כי בית המבקשים המקורי נרשם בשנת 1959 בשטח של 19 מ"ר בלבד והמבקשים רכשו את הנכס משלו עידית ושי (להלן:"הבעלים הקודמים"). בשנת 2006 הגישו הבעלים הקודמים בקשה להיתר הריסת המבנה הקיים – אותו המבנה בו מתגוררים המבקשים היום, ובניית קוטג' חדש תחתיו וכי בישיבת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה התקבלה הבקשה וזאת בכפוף למספר תנאים כאשר אחד מהם הוא שעל המבקש (הבעלים הקודמים – מ"ק) להתאים ולשנות את מערכת הביוב כך שהמערכת תהיה במגרש המבקש בלבד. עוד נכתב באישור הוועדה כי החלטת הוועדה לתת היתר תחשב כבטלה בתום שנה באם לא הוצא היתר בנייה. ואכן במכתב מיום 21.05.07 הודיעה מנהלת מחלקת רישוי בעירייה לבעלים הקודמים כי תוקף האישור עומד לפוג ועליהם לפעול להסדרתו. ב"כ הבעלים הקודמים פנה לוועדה המקומית על מנת לבטל את הבקשה לקבלת ההיתר בה נכתב כי הבעלים הקודמים לא הוציאו היתר, לא בנו ולאחרונה מכרו את הנכס לצד ג' ובמענה מטעם מנהל רישוי בניה נכתב כי הבקשה בוטלה. מכאן שהמבקשים דנן רכשו בית בן 52 שנה המיועד להריסה וללא היתר.

המשיבים טענו כי הם מתגוררים בשכירות עד שתושלם בניית ביתם ומשעבודות השלד הושלמו נותרו עבודות מעטפת הכוללות עבודות איטום ועבודות גבס בפנים הבית הכוללות אלומיניום, ריצוף וסנטריה. מעבר להוצאות על השכירות שמתארכת הן בשל הליך זה ואף קודם לו עקב הטרדות המשיבים שכללה גם הזמנת משטרה ללא הצדקה ואף הגדיל המבקש לעשות ובאחת הפעמים שטף מן הקיר הצמוד שכבת טיח, המשיבים טוענים כי הצו שניתן הוטל ערב השלמת עבודות האיטום והגשמים שירדו למחרת הטלתו מחלחלים אל הבית. בנוסף לכל הנזקים הכלכליים הנזכרים הרי שכל יום של עיכוב מסב למשיבים נזקים רבים על עיכוב הבנייה. בתגובת המשיבים נכתב כי כאשר פונים לבית המשפט יש לבוא בתום לב ובניקיון כפיים תוך חשיפת העובדות במלואן אלא שכפי שעולה מהטענות המבקשים עצמם מתגוררים בבית ללא היתר ועובדה זו שוללת מהם מעמד לטעון לזכויות כלשהן.

יתרה מזה, המבקשים לא הביאו לידיעת בית המשפט עובדות רבות ומשמעותיות: שביתם הוא ללא היתר ומיועד להירסה, שהבינוי המבוצע על ידי המשיבים נעשה לפי היתר ולא הצביעו המבקשים על כל חריגה ממנו, המבקשים הטעו את בית המשפט לחשוב כאילו בית המשיבים מצוי בתחילת הבנייה בעוד ששלב הקונסטרוקציה הסתיים, הטעו את בית המשפט לחשוב כאילו קירות הבתים מחוברים, לא הביאו לידיעת בית המשפט את העובדה שקו הביוב הוא זמני בלבד ועתיד להתבטל וכן טענו להסגת גבול מבלי לציין שמדובר בחלקה משותפת.

ביום 01.01.12 ולאחר שאישרתי ארכה הוגשה תשובת המבקשים לתגובת המשיבים בה נכתב כי לעומת חוות הדעת ההנדסית שהגישו המבקשים הרי שהמשיבים הגישו רק מכתב מהמהנדס שלהם ואף זאת ללא תצהיר ובנוסף מכתב זה מתייחס אך ורק למצב התכנוני ולא למצב הביצועי. המבקשים טענו עוד כי בתגובת המשיבים אין כל הסבר להצפות הביוב ולסדקים. בעוד המשיבים טוענים כי אין סכנה בעצם הבנייה הרי שבפועל באחד הימים הם נכנסו לבית המבקשים וביקשו לתמוך את אחד הקירות בקורות למשך מספר ימים. עוד טענו המבקשים כי המשיבים טענו שאין חיבור לקיר ביתם של המבקשים ואם נכון הדבר הרי שלא ברור מדוע בנו המשיבים קונסטרוקציות ברזל על גבי קיר המבקשים וקדחו לתוך ביתם. המבקשים טענו כי מעיון בתיק בניין עיר במחלק הנדסה עולה שעל פי תכנון ביתם של המשיבים היה עליהם לבנות מעטפת בטון לצינורות הביוב ורצפת בטון ומכסה בטון וכן היה עליהם לחבר הביובים ולא לעקור אותם ממקומם כפי שעשו. המבקשים צירפו חוות דעת הנדסית של מומחה שבדק את בית המבקשים עובר לרכישתו על ידם וממנו עולה כי יש לבצע תיקונים מינוריים וקובע באופן חד משמעי שאין כל סדקים ואין סכנת קריסה כך שבידי המבקשים הוכחה לתקינות המבנה שלהם עובר לתחילת הבנייה על ידי המשיבים. עוד טענו המבקשים כי המשיבים מנסים להטעות את בית המשפט ולחשוב כאילו קיים צו הריסה על ביתם של המבקשים אלא שהאמת היא שהבעלים הקודמים ביקש לבנות, הוא הגיש בקשה להיתר לצורך בנייה ולפיכך היה חייב לבקש גם היתר להריסת המבנה הקיים ומאחר ונתבקש ביטול ההיתר כך גם בוטל ההיתר להריסה כך שמדובר בהיתר להריסה וזאת להבדיל מצו הריסה. עוד טענו המבקשים כי למשיבים לא נגרמים כל נזקים. על פי חוות דעת המומחה מטעם המבקשים הרי שהסדקים הם תוצאה של העומס בשל חיבור המבנים. המבקשים הודו כי הם ידעו שהמשיבים מגישים בקשה להיתר בנייה אך הבנייה בפועל נעשתה שלא כדין כך לגבי שוחות ביוב וחסימתם וחיבור קירות תוך תמיכת קיר חדש בקיר ישן. כמו כן טענו המבקשים כי המשיב נכנס לשטחם ללא הסכמה וללא התחייבות כתובה לשיפוי בגין נזקים. עוד טענו המבקשים כי יסודות בית המשיבים אינו מתחת לביוב אלא על גבי שוחות הביוב ובניגוד להנחיית העירייה. וכי הנזקים הצפויים למשיבים הם כאין וכאפס לעומת הנזקים והסכנה של המבקשים.

ביום 03.01.12 התקיים דיון במעמד הצדיים בו נכחו ב"כ הצדדים, הצדדים בעצמם והמהנדס דן וייטרוב מטעם המשיבים. בדיון נחקרו המבקש 1 והמשיב 1 ובסיומו הוריתי על הגשת סיכומים בכתב . ביום 08.01.12 הוגשו הסיכומים מטעם המבקשים וביום 09.01.12 הוגשו הסיכומים מטעם המשיבים.

בסיכומי המבקשים נכתב כי למרות הצו הזמני שניתן פעל המשיב 1 לפגוע במבקשים ופירק את כל צינורות הביוב כך שגרם למבקשים לאי יכולת שימוש בכלי האינסטלציה בביתם. בנוסף נטענו שוב טענות המבקשים דלעיל על כי חוות דעת המומחה מטעמם קובעת שהסדקים ומיקומם מצביעים על כך שביצוע עבודות במגרש השכן גורמים לנזקים וכי קיימת הוכחה לתקינות המבנה עובר לרכישתו על ידם. עוד טענו המבקשים כי קיימת סכנה של ממש לביתם ובחוות הדעת מטעמם נכתב כי אם המבקשים לא יתקינו 'רגלי בטון' בתוך הבית לצורך חיזוק זמני של קונסטרוקציות הבית, עשויה להתרחש קריסה וכי המומחה הציע מספר חלופות לטיפול בבעיה כגון ניתוק הקונסטרוקציות מחיבורן. המבקשים טענו כי אין זה הגיוני שהם ייאלצו לגור בבית עם קורות תמיכה בסלון ביתם והם רוצים למנוע זאת על ידי תיקון הפגמים אך לשם כך דרוש ניתוקן של הקונסטרוקציות מחיבורן. בנוסף נכתב בסיכומים כי המבקשים עומדים במבחנים הנדרשים לצורך מתן סעד זמני.

בסיכומי המשיבים נכתב שעיקר עניינו של הליך זה הוא בשאלה האם בניית המשיבים מסכנת או משפיעה על בית המבקשים הסמוך. ב"כ המשיבים טען כי חוות הדעת שהוגשה מטעם המבקשים לא הוגשו באמצעות עורכן ואף אחד מהמומחים לא התייצב לחקירה ולעדות בפני בית המשפט ומשכך לא ניתן לבסס עליהם ממצא כלשהו. מנגד מומחה המשיבים עמד לרשות המבקשים והיה מוכן לחשוף עצמו לחקירה נגדית אולם המבקשים החליטו להימנע מחקירתו. באשר לחוות הדעת גופה טען ב"כ המשיבים כי לפי האמור בה היא נערכה על בסיס ביקור יחיד בנכס והינה " ויזואלית בעיקרה תוך הסתייעות בתוכנית שהוצגה בפניי ושימוש באמצעי מדידה כמקובל" אולם בהיעדר עדות של המומחה לא הוברר איזו תוכנית הוצגה לו ומכל מקום ברור כי לא הוצגה לו תוכנית הקונסטרוקציה של בית המבקשים וזאת משום שלא קיימות תוכניות שכאלה (סעיף 2 לנספח ו לתשובת המבקשים להתנגדות) וכן התוכניות לביצוע בית המשיבים לא מצויות בידי המבקשים ובמצב דברים זה התיימרות המומחה להגיע למסקנות הנדסיות בנוגע להשפעת בית המשיבים על בית המבקשים – בלתי מקצועית ונעדרת בסיס. עוד טען ב"כ המשיבים כי בחוות הדעת מטעם

המבקשים מתבסס המומחה על הנחה עובדתית שגויה לפיה " במהלך ביצוע עבודות יציקות בטון בבניין של השכן, הבניין הנדון חובר באמצעות קידוח קירות והכנסת ברזלי קשירה וזיון" אלא שבפועל כבר כשלושה חודשים בטרם ביקר המומחה מטעם המבקשים במקום, הסתיימה בניינו של השלד ועל כן ההנחה העובדתית של המומחה מבוססת על עדות מפי השמועה בלבד. לעומת זאת לפי המסמך שנערך בידי מומחה המשיבים שהיה שותף מלא לכל שלב משלבי בניית השלד עולה כי בית המשיבים נבנה "תוך הפרדה מוחלטת בין הבתים למניעת העברת כוחות אנכיים ואופקיים לבניין השכן... לאור האמור הנטען בחוות הדעת של המהנדס איגור יליסייב אינו מבוסס" עוד כתב מהנדס המשיבים כי "ביצוע עבודות גמר ומערכות לא צפויים להופיע עומסים והשפעות נוספים על שהם העלולים להשפיע על יציבות הבניין השכן כולו ו\או חלקים ממנו".

עוד טען ב"כ המשיבים כי לא נעשה חיבור של קירות ועובדה זו נתמכת גם בעדותו של המשיב אשר העיד כי הוא ומפקח מטעמו נכחו בעת ביצוע כל שלבי בניית הקיר. בנוגע לשאלה האם בוצעו קדיחות לקיר השכן השיב המשיב: "חד משמעית לא קדחנו הכל שקר וכזב". עוד טען ב"כ המשיבים כי העובדה שקירות המבנים לא חוברו אלא הוצמדו בלבד נתמכת בתמונה שצורפה לתשובת המבקשים המדגימה את הפרדת הקירות באמצעות לוחות קלקר שהוצמדו לבית המבקשים בטרם יצירת קיר בית המשיבים.