ליבה נ' ש. ניצן (1997) בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת היא חברה העוסקת בחלוקת דברי דואר ועיתונים שהעסיקה את התובעת כדוורית מיום 1.12.04 ועד להתפטרותה של התובעת בחודש אוקטובר 2010. המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא האם התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). נוסף על כך, נתבעו פדיון חופשה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

2.רקע עובדתי

א.התובעת החלה לעבוד בנתבעת בחודש דצמבר 2004, כדוורית, יחד עם בעלה אשר סייע לה במיון וחלוקת הדואר.

ב.ביום 10.2.05 התובעת חתמה על חוזה עבודה בו נקבעו תנאי עבודתה (נספח 1 לכתב התביעה).

ג.שכרה של התובעת שולם בקבלנות, בהתאם למספר המעטפות שחילקה בפועל וכפי שנקבע בחוזה העבודה:

"5. תשלומי החברה לעובד

5.1. אחת לחודש ביום העשירי של החודש תשלם החברה לעובד משכורת בגין הפצה שבוצעה על ידו בחודש הקודם (להלן-'משכורת') כמפורט בסעיף 5.3.

המשכורת תהיה כדלקמן: תעריף למעטפה 0.35 אג'

5.2. החברה רשאית לשנות את התעריפים בהתאם לכמות הלקוחות בהפצה וזאת ללא הודעה מוקדמת.

5.3. מובהר בזאת שהמשכורת הינה ברוטו והיא על בסיס קבלנות. ומגולם בה הבראה, נסיעות וימי חופשה. ממשכורת זו ינוכו מסים כדין גם אם לא מופיע הפירוט בתלוש המשכורת ולעובד לא תהיה שום תביעה בנידון."

ד.בתחילת עבודתה, שילמה הנתבעת לתובעת 35 אגורות בגין כל מעטפה שחילקה. בהמשך, ביום 10.3.09, בוצעה הפחתה בשכרה של התובעת והוא הועמד על 25 אגורות למעטפה. בהתאם, חתמה התובעת, באמצעות בעלה, על חוזה עבודה חדש (נספח 3 לכתב התביעה), בו נקבע:

"5.3. מובהר בזאת שהתעריף הינו ברוטו והוא על בסיס קבלנות. אך כיוון שלעובד אין אפשרות להגיש חשבוניות משולם השכר באמצעות תלוש משכורת. בתעריף מגולם הבראה, פיצויים, פנסיה, נסיעות, ימי חופשה וימי מחלה.

העובד מצהיר בזאת שבאחריותו להפריש מהתעריף לפנסיה, במידה ולא, ידווח למעסיק וההפרשה תתבצע מהתעריף המשולם לו כולל ההפרשות שהמעסיק מחויב בהם. מהתעריף ינוכו מסים כדין גם אם לא מופיע הפירוט בתלוש המשכורת ולעובד לא תהיה שום תביעה בנידון.

5.4. הבהרה- למען הסר ספק

העבודה היא קבלנית וברכבו של העובד כך שהתעריף ברוטו מגלם את כל ההוצאות. לרבות התנאים הסוציאליים שהמעסיק מחויב בהם. במידה ולא, יעמוד השכר על שכר מינימום, ימים בהם לא היתה חלוקה ינוכו מהשכר והעובד יצטרך להשיב כל סכום יתר ששולם לו."

ה.במהלך חודש אפריל 2010 ביקש מנהל הנתבעת, ערן שרעבי, לבצע הפחתה נוספת בשכרה של התובעת ולהעמידו על 20 אגורות למעטפה. התובעת סרבה לשינוי זה והבהירה כי הדבר מהווה הרעה בתנאי עבודתה המזכה בפיצויי פיטורים. התובעת הבהירה כי תסכים להמשיך ולעבוד בנתבעת רק אם שינוי זה לא יכנס לתוקף (מכתב התובעת מיום 28.4.10, צורף כנספח 4 לכתב התביעה). נוכח עמדת התובעת בעניין, הנתבעת חזרה בה מכוונתה לבצע הפחתה בשכר התובעת.

ו.החל מחודש מאי 2010, חל קיצוץ בהיקף עבודתה של התובעת באופן שצומצם מספר הרחובות בהם נהגה התובעת לחלק דואר. לטענת הנתבעת, הדבר נעשה לבקשת התובעת, בעוד שלטענת התובעת הדבר נעשה על רקע התנגדותה לקיצוץ בשכרה.

ז.ביום 17.10.10 הודיע מנהל הנתבעת לתובעת כי תתבצע הפחתה בשכרה כך שיעמוד על 20 אגורות למעטפה, בדומה ליתר עובדי הנתבעת. התובעת התנגדה לכך. ניצן שרעבי, הממונה על התובעת, הבהיר לה כי אם לא תסכים לשינוי בשכרה, עבודתה תגיע לסיומה, אולם לפנים משורת הדין יסכים לשלם לה 5,000 ₪.

ח.ביום 19.10.10 עברה התובעת ניתוח (אישור רפואי צורף כנספח 7 לכתב התביעה) ולמחרת, ביום 20.10.10, מסר מר בנימין ליבה, בעלה של התובעת, מכתב לידי הנתבעת (נספח 6 לכתב התביעה) וזו לשונו: