ליבגו נ' רויזין

פסק דין

1.ביום 5/7/11 התקיים דיון מוקדם במעמד הצדדים בתיק זה.

על פי החלטת בית הדין מאותו דיון, היה על התובעת להגיש בתוך 60 יום מאותו מועד תצהירי עדות ראשית מטעמה.

כן נקבע בהחלטה הנ"ל, כי אי הגשת תצהירי התובעת במועד תגרום למחיקת התובענה על הסף על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 למרות שחלף המועד להגשת תצהירי התובעת, לא קוימה ההחלטה הנ"ל ולא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשתם של התצהירים.

אי לכך בהחלטת בית הדין מיום 13/11/11 נקבע כי על התובעת להמציא עד ליום 28/11/11 נימוקים, מדוע לא ינקוט בית הדין בהליך המתחייב באי קיומה של ההחלטה האמורה.

2.ביום 28/11/11 הוגשה בקשת התובעת להארכת המועד להגשת תצהיריה, בצירוף התצהירים והודעת הבהרה בה נטען כי העיכוב בהגשת התצהירים נבע ממשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, על פי הצעת בית הדין לפשרה, משא ומתן שלא צלח, בסופו של דבר.

בהינתן עיתוי הגשת התצהיר וסדר התיקים הממתינים להוכחות, נקבע התיק להוכחות הצדדים ליום 9/7/12 בשעה 09:00.

3.        ביום 9/7/12 בשעה 07:37 (כך ממש!), נסרקה לתיק בית הדין בקשה בהסכמה לדחיית הישיבה של אותו יום למועד שלאחר הפגרה מן הטעם שמספר ימים בטרם דיון ההוכחות, חודש המו"מ בין הצדדים לפשרה מוסכמת בתיק.

כפי שעלה מאותה בקשה, הצדדים באמצעות באי כוחם ניסו לגשר על הפערים הקיימים במטרה לסיים את התיק בפשרה וטענו כי הם זקוקים לשהות נוספת ומכאן הבקשה לדחות את הישיבה של אותו יום למועד אחר שלאחר הפגרה.

 ודוק, הגם שלא היה סיפק ליתן החלטה בבקשה, איש מהצדדים לא טרח להתייצב לדיון, הגם שכאמור לא קיבל החלטה הנענית לבקשה.

4.        בהחלטת בית הדין מאותו מועד, הודגש כי לא בכל יום, נתקלים אנו בבקשה מסוג זה המגלמת בחובה, זלזול כה בוטה בזמנו של בית הדין, תוך בזבוז זמן יקר שהוקצה במיוחד לצורך שמיעת הראיות בתיק, בפרט ובמיוחד בתקופה זו של השנה שבסמוך לתחילת הפגרה, ותוך עשיית דין עצמי מטעם הצדדים שבחרו להעמיד את בית הדין בפני עובדה מוגמרת ולא להתייצב לדיון, הגם שלא קיבלו החלטה הפוטרת אותם מלעשות כן.

5.        לגופם של דברים, נקבע כי לאור טענות הצדדים כי בכוונתם למצות את המחלוקת בפשרה, אין כל הצדקה לקבוע כבר כעת ישיבת הוכחות נדחית נוספת, בטרם יודיעונו הצדדים האם הגיעו להסכם פשרה, אם לאו, ועל כן ניתנה ארכה לצדדים להודיע לבית הדין עד ליום 2/8/12האם הגיעו להסכם פשרה, ואם כן לצלם העתק חתום שלו.

עוד נקבע שאם לא יגיעו הצדדים לפשרהו, יצרפו רשימת מועדים מתואמים מוסכמים לחודשים 12/12 עד 2/13 וזאת לימי שני וחמישי בשבוע.

            בנוסף, ולנוכח הזלזול הבוטה בזמנו של בית הדין ואובדן זמן שיפוטי יקר לריק עקב התנהלות הצדדים, הובהר בהחלטה הנ"ל כי בית הדין שוקל את האפשרות לחייב את שני הצדדים, בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך בטרם יעשה כן, ניתנה לשני הצדדים האפשרות לטעון בכתב כנגד כוונה זו וזאת עד לא יאוחר מיום 2/8/12.

6.        בהמשך לכך, הגישו הצדדים, הודעה משותפת, בה מחד הודיעו כי חרף ניסיונותיהם, לא הצליחו לסיים את התיק בפשרה ועל כן מבוקש לקבוע מועד הוכחות חלופי, כאשר לשיטתם כל אחד מימי שני וחמישי בחודשים 12/12 עד 2/13, מתאים ליומניהם.

 זאת ועוד, מסגרת עתירה משותפת, צירפו הצדדים נימוקים מדוע שלא לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

7.משכך, בהחלטת בית הדין מיום 2/8/12 נקבע כי משלא עלה בידי הצדדים למצות את המחלוקת בהסכמה ולאור הודעתם לעיל – התיק נקבע להוכחות הצדדים ליום 25/2/13 בשעה 09:00.

         באשר לסוגית ההוצאות, נקבע שהמותב שישמע את התיק ביום 25/2/13 יכריע בעניין ההוצאות במעמד הצדדים בפתח ישיבות ההוכחות שנקבעה ליום זה.

8.ביום 20/2/13 הוגשה בקשת התובעת (בהסכמת הנתבעת) להורות על דחיית ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 25/2/13 בתיק זה, מן הטעם שבשל חילוקי דעות בינה לבא כוחה, מבקשת התובעת למצוא לעצמה עו"ד אחר שייצג אותה בהליכים אלו, אך טרם הספיקה למצוא עורך דין אחר שייצגה, והואיל ואינה מסוגלת לייצג את עצמה בדיון, היא מבקשת להיעתר לבקשה ולדחות את הישיבה שנקבע ליום 25/2/13 בעניינה.