ליאתי נ' בן עליזה חן ושות' משרד עורכי דין

החלטה

1.בפני בקשת התובעת כי אפסול עצמי מלשבת בדין בעניינה. התובעת מנמקת כי לטעמה בדיון המקדמי קבעתי עמדה ברורה באשר לגורל התביעה.

2.הנתבעת מתנגדת לבקשת הפסילה בטענה כי בפתח הדיון משמיע לעיתים בית הדין עמדה לכאורית בתיק בכדי לאפשר לצדדים לסיים את ההליך בפשרה. עוד מוסיפה הנתבעת כי אין חשש לניהול ההליך במשוא פנים שכן ברי שדעת המותב היושב בדין לא ננעלה.

3.לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי לא מצאתי טעם המצדיק היענות לבקשה.

4.דיני פסלות שופט קבועים בסעיף 77 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, בסעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, ובתקנות 112א'-ג' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

נפסק כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט מלשבת בדין. על הצד שמעלה את טענת הפסלות לשכנע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעת השופט "ננעלה" באופן שנבצר ממנו לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית.

מדובר בנטל שכנוע כבד, שכן קיומו של חשש או חשד בלבד לא יספיקו בכדי להביא לפסלות השופט היושב בדין.

מדובר במבחן אובייקטיבי, על כן לא די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל דין כי השופט היושב בדין גיבש עמדה בעניינו אותה לא ניתן לשנות. על הצד המעלה טענת פסלות להראות כי אובייקטיבית עולה חשש ממשי למשוא פנים.

זאת ועוד, לשם פסילת נושא תפקיד שיפוטי יש להוכיח כי הינו בעל דעה קדומה וכי אין סיכוי כי דעתו זו תשתנה במהלך הדיון בהליך.

(ראה: ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו והוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (בפירוק) פ"ד מט(1) 854; עא"ח 1033/02 אהרון חבשוש – רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ואח', פסק דין של בית הדין הארצי מיום 3.10.02; עא"ח 1016/00 קעטבי אבנר – עיריית ירושלים, פסק דין של בית הדין הארצי מיום 16.1.01 (לא פורסם); דב"ע נב 26/92 תופטיק גאנם – משרד החינוך, פד"ע כ' 166,167; דב"ע נד/4-96 שמעון פריזנט – קוינאמטיק ישראל ואח', פד"ע כז 230, 227; דב"ע נה/2-96 אריק בן חורין – מדינת ישראל ואח', פד"ע כח 195, 189).

5.זאת ועוד. פסיקת בית הדין הארצי קובעת כי התבטאות שופט במהלך המשפט אשר מעוררת בבעל דין חשש כי קיימת בלב השופט דעה קדומה נגד בעל הדין, אינה מצדיקה את פסילתו של השופט אלא במקרה קיצוני ביותר (ראה ע"ע 10/99 גיבור לוקש נ' הטכניון לב 180 סעיף 8).

6.התובעת בבקשתה לא הרימה את נטל השכנוע בדבר נעילת דעתו של היושב בדין. כמו כן, ברי כי התבטאותי בדיון המקדמי היתה בכדי לאפשר לצדדים לסיים את ההליך בפשרה וכי אין בדבריי כדי לנעול את דעתי, נהפוך הוא. אנו מצויים בפתחו של הליך משפטי במסגרתו זכאי כל צד להביא ראיותיו ולקבל את יומו בבית הדין.מבחינה זו ,אין בדיון המוקדם שהתקיים בתיק ובהצעות שהועלו במסגרתו ,כדי להוות דעה ראשונה או אחרונה בתיק.

7.סוף דבר, על יסוד המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

8.המועדים שנקבעו בתיק בדבר הגשת תצהירים בעינם עומדים.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: