ליאון נ' סחיש ואח'

פסק דין

בקשה לאישור פסק בורר מיום 11.11.2010 ומנגד שתי בקשות לביטולו:

הבקשה לאישור - ה"פ 33802-11-10 (זו שבכותרת), הוגשה ע"י המבקש (להלן: "רועי").

הבקשה לביטול - ה"פ 19474-12-10, הוגשה ע"י המשיבים 1 ו-3 (להלן: "איתי" ו"החברה" בהתאמה).

הבקשה לביטול - ה"פ 19237-12-10, הוגשה ע"י המשיב 2 (להלן:"אברהם").

העובדות הצריכות לעניין

בשנת 2001 הקימו איתי ורועי את החברה, כשיחס אחזקותיהם בה נקבע באופן ש-65% ממניות החברה נרשמו על שם איתי ו-35% ממניות החברה נרשמו על שם רועי.

בסוף שנת 2005 זכתה החברה במכרז שפרסמה חברת "אתרים בחוף תל אביב" להפעלת קיוסקים בחוף שרתון, למשך חמש שנים, עד ליום 31.12.2010. לצורך הקמת העסק והפעלתו ביקשו איתי ורועי לצרף משקיעים. לשם כך התקשרו ביום 8.2.2006 עם מר בצלאל סלומון ומר רן כוכבי בהסכם מייסדים שהעניק לאחרונים 50% ממניות החברה (40% למר בצלאל סלומון ו-10% למר רן כוכבי) ודילל את חלקם של איתי ורועי בחברה ב-50% (כך שאיתי החזיק ב-32.5% ממניות החברה ורועי החזיק ב-17.5% ממניות החברה). כמו כן הונפקו באותה העת מניות ניהול, שלא היו קיימות קודם לכן, כאשר 49% ממניות הניהול הוקצו למשקיעים החדשים ו-51% ממניות הניהול הוחזקו ע"י איתי.

בשלב מסויים, בשנים 2007-2008, חדל מר רן כוכבי להיות בעל מניות בחברה ומניותיו חולקו בין איתי למר בצלאל סולומון.

המשיב 2, מר אברהם סולומון, הינו אחיו של מר בצלאל סולומון.

פסק הבוררות

ביום 30.10.2009 חתמו איתי ורועי על הסכם בוררות בו מינו את עו"ד יוסי חן (להלן "הבורר") להכריע במחלוקת שביניהם בשאלת מילוי התחייבויותיהם בחברה. בהסכם נקבע, כי הבורר יהיה קשור לדין המהותי ויפסוק לפיו וכי יהיה חייב לנמק את פסק דינו (ס' 3.1 וס' 4.1 להסכם).

ביום 17.2.2010 חתמו איתי ורועי על תוספת להסכם בוררות ובה מסרו להכרעת הבורר גם את הסמכות "לדון ולהכריע בכל חילוקי הדעות שביניהם לרבות ומבלי לפגוע בהיקף ההסכמה, בכל עניין הנוגע לחברת אי.אר.הפקות (2001) בע"מ, לעסק בחוף מציצים, לעסק הידוע כשבלול, למותג 9 ביץ ולמחלוקות הצדדים בנוגע למסעדת גלגמש" (ס' 2 להסכם). ביום 12.10.2010 חתמו איתי ורועי על תוספת נוספת להסכם בוררות בה הסכימו להארכת מועד מתן הפסק עד ליום 31.10.2010.

בפסק הבורר נידונה התביעה שהגישו איתי והחברה נגד רועי והתביעה של רועי נגד החברה, איתי ומר בצלאל סולומון. כעולה מפסק הבורר ומכתבי הטענות שהונחו בפניו, עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעו ליחסי איתי ורועי בחברה, לחלקו הנכון של רועי במניות החברה (שטען, כי הרישום אינו מייצג נכונה את האחזקות מאחר שחלק ממניותיו, כמו גם מניות ניהול, מוחזקים בנאמנות בידי איתי) ולזכאותו של רועי לרווחי החברה בהתאם לאחזקותיו. כאמור, לאחר תחילת הבוררות הסכימו איתי ורועי, כי במסגרת הבוררות יוכרעו גם מחלוקות נוספות ביניהם הנוגעות לעסקיהם המשותפים – מסעדת "שבלול", סימן המסחר "9 ביץ" וכן התמורה שהתקבלה ממכירת מסעדת "גלגמש". פסק הבוררות עסק גם בנושאים אלו.

בפסק הבורר נפסק, כי איתי יעביר לרועי % 1.75 ממניות החברה הרגילות שבאחזקתו כך שרועי ירשם כמחזיק וכזכאי לרווחים של 19.25% ממניות החברה וכן חוייב איתי להעביר לרועי 17.85% ממניות הניהול שבאחזקתו. עוד נקבע, כי איתי ישלם באופן אישי לרועי סך של 1 מיליון ₪ בנוסף לתשלום של 6.2 מיליון ₪ אותו ישלמו איתי ואברהם לרועי, ביחד ולחוד, כשסכום זה כולל גם את ההוצאות בגין הבוררות. כמו כן נקבע בפסק הבוררות, כי רועי לא ישא באחריות בגין פעילות החברה החל מיום 1.1.2008 ועד ליום מתן פסק הבוררות וזו תחול על איתי ואברהם בלבד, שגם ישפו אותו ככל הנדרש, אם יתבע ע"י צד ג' כלשהו בגין פעילות החברה בתקופה זו.

עיקר טענות הצדדים בהליכים שלפניי

לטענת איתי והחברה, בבקשה לביטול הפסק שהוגשה מטעמם, איתי נגרר להליך הבוררות בעל כורחו, תחת איומי עבריינים שהופעלו ע"י רועי. עבריינים אלה כפו את הבוררות ומינו את הבורר, נכחו פיזית בישיבות הבוררות ואף הנחו את הבורר לקיים את הבוררות ללא ייצוג ע"י עורכי דין. עוד נטען בבקשה, כי התקיים קשר בין הבורר לעבריינים מטעמו של רועי וכי קיימת אפשרות שהבורר לקח חלק בקנוניה נגד איתי, ולכל הפחות קיים חשש למשוא פנים מצידו, לאור קשר זה. על בסיס טענות אלו נשזרו בבקשה שורה ארוכה של עילות לביטול הפסק לפי חוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

לטענת אברהם, בבקשה לביטול הפסק שהוגשה מטעמו, הוא לא היה כלל צד להליך הבוררות ולא חתם על הסכם הבוררות ותוספותיו ; הוא לא נתבע בתביעות שהוגשו בפני הבורר; המסמכים הרלוונטים לא הועברו לידיו בזמן אמת ולא נטל חלק כלשהו בהליך הבוררות כצד, אלא כעד בלבד.

רועי, בתשובותיו לבקשות לביטול הפסק, דחה מכל וכל את טענות איתי, החברה ואברהם המבקשים לבטל את פסק הבורר, והתייחס באופן מפורט לכל טענותיהם. לגישתו, לא מתקיימת כל עילה לביטול פסק הבוררות ובדין זכה בהליך שנוהל בפני הבורר. לטענתו, מדובר היה בהליך בוררות מלא, תקין ומוסכם, ובפסק בוררות שמהווה סיכום נכון וצודק של המחלוקות בין הצדדים. הליכי הבוררות התנהלו ללא כל הגבלה ו/או כפיה עד תומם ולו היו לאיתי טענות נגד הבוררות ו/או נגד הבורר היה עליו להעלותן ולהעמידן להכרעה בזמן אמת – ומשלא עשה כן הוא מושתק מלעשות זאת כעת משתוצאות הפסק אינן לרוחו.

ביום 16.1.2011 התקיים דיון בתובענות בפני סגן הנשיא כב' השופט זפט. בדיון הוחלט בהסכמה, כי לא ייערכו חקירות למצהירים מטעם הצדדים וכי פסקי הדין בתובענות יינתנו לאחר הגשת סיכומים. כן ניתנה לכל הצדדים זכות להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הצד שכנגד.