לי אור נ' עמר ואח'

פסק דין

התובע הינו מתווך נדל"ן מורשה, אשר פנה לנתבע, שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת - חברה קבלנית ויזמית נדל"ן - בהצעה לרכוש חלקות קרקע הממוקמות בבנימינה. העסקה השתכללה והנתבעת רכשה את החלקות. מכאן, תביעת התובע לקבלת דמי התיווך המגיעים לו, לטענתו, מכוח ההסכם בינו לבין הנתבע, בצירוף ריבית והצמדה, בסך של 54,394 ₪.

רקע עובדתי:

כאמור, התובע הינו מתווך נדל"ן מורשה, אשר פועל בין היתר באזור בנימינה, זיכרון יעקב והשרון.

בין התובע לנתבע שררה היכרות מוקדמת מתוקף עסקה קודמת אשר התובע תיווך עבורו, לרכישת קרקעות, חלקן בתהליכי בנייה.

העסקה נשוא התביעה, הסתיימה לבסוף ברכישת הקרקעות ללא תשלום דמי תיווך על ידי הנתבעים לתובע, כאשר הנסיבות שלהלן, ושקדמו להשלמת העסקה, אינן שנויות בחלוקת בין הצדדים:

באוגוסט 2004, התובע פנה לנתבע ונפגש עימו באולם האירועים "אליזה" שבבעלותו, במטרה להציע לנתבע הזדמנויות לרכישת נדל"ן, כאשר הוא (התובע) ישמש כמתווך. התובע הציג לנתבע מספר נכסים לרכישה (ראה מוצג ת/5) בבנימינה, כולל הנכס נשוא תביעה זו, אך הנתבע לא היה מעוניין לרכוש נכסים אלו.

בעקבות הפגישה, שלא נשאה פרי, נפגשו הצדדים שוב, וזאת ביום 20.12.2004, אז הציע התובע לנתבע הצעות נוספות, ובכלל זה הנכס נשוא תביעה זו, קרקעות לבנייה ברחוב השעורה בבנימינה. הנתבע, שדחה הצעה זו בפגישתם הקודמת, התעניין הפעם בנכס, ובמעמד זה חתם על טופס הזמנה לביצוע פעולות תיווך. על טופס ההזמנה, הוסיף הנתבע בכתב ידו את הכיתוב "כל עסקה שתיעשה על ידי כל מתווך כללי הוא זכאי לדמי תיווך".

בפברואר 2005 ב"כ מוכר הנכס, עו"ד אמנון שושני, הודיע לתובע כי עסקת מכירת הנכס הושלמה וכי נרכש על ידי הנתבע באמצעות הנתבעת 2.

טענות התובע:

התובע טוען כי בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן "החוק"), ולאחר שעמד בתנאי סעיף 9 לחוק, הוא זכאי לקבלת דמי התיווך עליהם הוסכם בינו לבין הנתבע.

לעניין זכאותו לדמי התיווך, התובע טוען כי היותו הגורם היעיל בעסקה, על פי דרישות סעיף 14 לחוק, מזכה אותו בדמי התיווך מצידם של הנתבעים. בהתבסס על טענה זו, התובע גורס כי לולא היה פונה לנתבע ומיידע אותו אודות הצעת הנכס למכירה, הנתבע לא היה יוזם קשר עם מוכר הנכס, והעסקה לא הייתה באה לעולם.

טענות הנתבעים:

הנתבעים דוחים את טענת התובע בדבר היותו הגורם היעיל, בשל קיומו של מתווך אחר אשר היווה את הגורם היעיל בעסקה.

עוד טוענים הנתבעים כי הובהר לתובע כי יהיה זכאי לדמי תיווך רק אם יהיה הגורם היעיל בעסקה. מכיוון שלא כך הדבר, אין הוא זכאי לקבלת דמי התיווך.

עוד טוענים הנתבעים כי השיהוי הרב בהגשת התביעה, בחלוף כמעט 7 שנים ממועד העסקה, גורם להם נזק ראייתי.

דיון והכרעה

הצדדים התמקדו בטיעוניהם בשאלה האם התובע היה הגורם היעיל בין הנתבעים למוכר, באופן המצדיק תשלום דמי תיווך בהתאם לחוק המתווכים.

וכך סעיף 14 לחוק המתווכים:

(א)מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:...