לטנר נ' חברת אל על בעמ

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת לתשלום סך של 12,000 ₪ בגין אובדן תכשיטים, ממזוודה שהעלתה למטוס, כמטען יד (להלן:"מטען היד") ונלקחה למשמורת על ידי הנתבעת.

ביום 17.12.08 טסה התובעת בחברה הנתבעת מניו-יורק לישראל. לטענתה הטיסה היתה מלאה עד אפס מקום ומאחר ותאי האחסון בקרבת מקום מושבה היו מלאים , התבקשה על ידי הדיילים למסור את מטען היד לאפסון במשמורתם, למעט החפצים הדרושים לה במהלך הטיסה, אותם התבקשה להשאיר בחזקתה.

הוסיפה וטענה התובעת כי בכלל החפצים שהיו במטען היד נמצאו גם תכשיטיה שהוחזקו בתיק בד קטן ואולם משקבלה את מטען היד בחזרה לחזקתה, התכשיטים לא היו בנמצא.

התובעת עתרה לבית המשפט לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום שיעור האובדן, כמפורט בכתב התביעה.

הנתבעת טענה מנגד כי אף מבלי להידרש לשאלה האם אכן היו בחזקת התובעת התכשיטים הנטענים, הרי שעל-פי אמנת ורשה, תהא זכאית התובעת לפיצוי מקסימלי על אובדנם על-פי משקלם ולא על-פי ערכם או הנזקים התוצאתיים שבעקבות אובדנם.

הוסיפה וטענה הנתבעת כי מאחר ומשקל התכשיטים שאבדו אינו עולה על קילוגרם אחד, יהא סכום הפיצוי המירבי לו תהא זכאית התובעת בשיעור של 104 ₪ לערך.

דיון

יצאתי מנקודת הנחה כעמדת הנתבעת, כי יש ממש בטענת התובעת כי היו ברשותה כלל התכשיטים להם טענה בכתב התביעה ואלה אכן אבדו לה, בהיותם במשמורתם של נציגי הנתבעת במהלך הטיסה.

בתביעה שבפני עסקינן באובדן פריטים מכבודה שנמסרה בתובלה אוירית בינלאומית. ככזו חלות עליה הוראות האמנה הידועה בשם "אמנת ורשה" ועל בית המשפט להכריע בתביעה על פיה בלבד (ראה לעניין זה ד"נ 36/84 טייכנר נ' אייר-פראנס ובש"א 1818/03 אל-על נ' דוד נועם).

סעיף 22 לאמנת ורשה, קובע את גבולות הפיצוי על אובדן כבודה על-פי משקל הכבודה ולא על-פי ערכה. על-כן יש ממש בטענת הנתבעת כי בכל מקרה תהא זכאית התובעת לתשלום פיצוי מירבי התואם את משקל הכבודה שאבדה אשר מוערך כקילוגרם אחד ובסך של 104 ₪.

אשר על-כן, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 104 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 150 ₪, ובסך הכל 254 ₪, וזאת בתוך 21 ימים מיום קבלת פסק-הדין. לא ישולם התשלום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ט אייר תש"ע, 03 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: