לטי ואח' נ' גרינוולד ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם, בקצרה, בעל פה.

1.התובעים והנתבעים שכנים הם.

2.מבנה הבית בו מתגוררים הצדדים הינו מבנה מדורג באופן שהנתבעים מתגוררים בדירה שנמצאת מעל דירת התובעים.

3.עניינה של תביעה זו הוא נזק לא ממוני (עוגמת נפש), שנטען כי נגרם לתובעים במשך שנים רבות כתוצאה מרטיבות שחדרה לביתם, בין היתר, גם מדירת הנתבעים, ושלא תוקנה בשל מחדלי הנתבעים במשך 12 שנים.

4.התובעים רכשו את הדירה בשנת 1994.

בשנת 1997 הגישו תביעה למפקחת על הבתים המשותפים בה טענו כי נגרמו להם נזקי רטיבות באחד מחדרי הבית וזאת כתוצאה מחדירת מים ממרפסתת הנתבעים. על כן דרשו לחייב את הנתבעים בתיקון הנדרש.

5.המפקחת מינתה מומחה איטום מטעמה, מר משה מגן, על מנת לבחון את מקור הרטיבות ולהציע דרכים לתיקונה. בחוות הדעת שנתן המומחה נקבע כי בדירת התובעים אכן קיימת רטיבות באחד החדרים וזאת כתוצאה מחדירת מים מכיוון ההר (רטיבות שאין לה כל קשר לנתבעים), וכן כתוצאה מחדירת מים ממרפסת הנתבעים.

ככל שהדבר נוגע לחדירת מים ממרפסת הנתבעים הציע המומחה לבצע איטום במרפסת הכניסה לבית הנתבעים באופן שהריצוף הקיים יפורק, יבוצע איטום קפדני, בדיקת הצפה, והחזרת הריצוף למקומו. המומחה העריך את עלות העבודה ב-12,000 ₪.

6.בפסק הדין שניתן על ידי המפקחת, ביום 30/3/99, אימצה המפקחת את האמור בחוות דעתו של המומחה, וקבעה בנוסף כי החדר ה"סובל" מרטיבות בדירת התובעים, הינו חדר שנבנה ללא היתר כחוק על ידי הדיירים הקודמים בדירה, ומאחר ומדובר במבנה לא חוקי יש לדבר נפקות בנוגע לחלוקה בעלות התיקון. אשר על כן קבעה כי התובעים ישאו בשיעור של 3/4 מעלות התיקון, ואילו הנתבעים ישאו בשיעור של 1/4 מהעלות בלבד.

7.על פסק דינה של המפקחת הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי.

בפסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור ביום 17/7/00 נקבע כי בעלות התיקון צריכים הצדדים לשאת בחלקים שווים, וכי אין לתת משקל כה ניכר לעובדה שהחדר נבנה ללא היתר, כאשר הובהר כי גם הנתבעים רצפו את שטח הגן בדירתם ללא היתר בניה ומכל מקום חובתם היתה לדאוג כי למרפסת הגן שנבנתה תהיה מערכת ניקוז מתאימה. עוד קבע ביהמ"ש המחוזי כי ביצוע התיקונים ייערך בפיקוחו של המומחה מגן, כאשר כל צד ישלם את חלקו לקבלן המבצע ישירות.

8.ביום 21/5/01, כשנה לאחר מתן פסק הדין בערכאת הערעור, ניתנה החלטה על ידי המפקחת על הבתים המשותפים בה הורתה לתובעים לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים באומרה את הדברים הבאים:

"....עד היום לא הצליח מר מגן להתקדם בביצוע פסק הדין שניתן כאמור בשתי הערכאות גם יחד בשל קשיים ועיכובים שמערימים הנתבעים-משפחת גרינולד" – ההדגשה לא במקור – ע.ב.

9.ראוי להביא, בענין זה, גם את האמור במכתבו של המומחה מגן מיום 24/11/00 המופנה למפקחת על הבתים המשותפים והכולל את בקשתו לשחררו מתיק זה על רקע דרישות מפתיעות שלטענתו העלו הנתבעים בביצוע העבודות ועל רקע עיכובים נוספים שלא רצה להיות שותף להם:

"כמו כן העלה מר גרינולד דרישה חדשה: התחיבות שלאחר ביצוע העבודות יוחזר לו ריצוף תואם בדיוק לקיים או שיוחלף כל הריצוף...דרישה זו הפתיעה אותי מאחר שלמיטב הבנתי היה ברור לכולם שמדובר על שטח גינה שהפכו אותו לכניסה משנית. בפועל יש בשטח הזה כבר כיום שני סוגי ריצוף ולפחות חמישה גוונים !" – ההדגשה לא במקור – ע.ב.

10.בהתאם להנחיית המפקחת על הבתים המשותפים פתחו התובעים בשנת 2001 תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעים. התיק נפתח בנצרת ובשנת 2004 הועבר לחיפה מבלי שנעשה בו דבר עד המעבר לחיפה זאת על אף שהתובעים הגישו מצידם בקשות למינוי קבלן/מהנדס בנין לצורך ביצוע פסק הדין.

במהלך התקופה בה היה התיק פתוח בנצרת אף הגישו הנתבעים בקשה לסגירתו בטענת פרעתי – טענה אשר נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל בהחלטה מיום 16/3/03.

11.ביום 17/4/04 הועבר התיק, כאמור, ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ורק כעבור 4 שנים (ביום 6/4/08) מונה (סוף סוף) מומחה לצורך פיקוח על ביצוע העבודות – המהנדס יוסף שרף.

משלא נעשה דבר לקידום ביצוע העבודות, ביקש ב"כ התובעים כי ימונה מומחה אחר וביום 2/12/08 מונה מר סופר דניאל.