לחברת הספנות זכות עכבון בסחורה גם כנגד חובות עבר של המבקשת

בפני בקשת נאמני תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ [בהקפאת הליכים] (להלן: "הנאמנים" ו"המבקשת" בהתאמה) להורות כי אין למשיבות זכות עכבון בסחורה שעוכבה על ידן כנגד חובות עבר של החברה-המבקשת, שנצברו עקב שירותי הובלה של סחורות המבקשת.

המשיבות הינן חברות ספנות המעניקות לחברה שירותי הובלת מוצרי תוצרת המבקשת מן הארץ ללקוחות בחו"ל. לפי הבקשה, בגין הובלות עבר חייבת המבקשת ל- BORCHARD LINES LTD. (להלן: "בורכרד"), 319,038.41 ש"ח, 64,373 דולר ארה"ב, ו- 9,168 אירו. חובות הובלות עבר למשיבה 2, אלאלוף ושות' ספנות בע"מ (להלן: "אלאלוף"), מסתכמים בסך70,500 אירו ו- 54,500 דולר ארה"ב (הסכומים המדויקים ייבדקו ע"י הנאמנים). "צים - חברת השיט הישראלית בע"מ" (להלן: "צים"), הגם שאינה צד לבקשה מסכימה כי החלטה זו תהא רלוונטית אף ביחס אליה.

צו הקפאת ההליכים למבקשת ניתן ביום 7 ליולי 2003. מאז הוארך פעמים מספר ופקיעתו ביום 1 בפברואר 2004.

במהלך חודש יולי 2003 הודיעו המשיבות 1 ו- 2 כל אחת בנפרד על עיכוב משלוח סחורה המיובאת מנמל חיפה לברצלונה ולנמל רוונה-איטליה בהתאמה (להלן: "הסחורה המעוכבת"). בורכרד עכבה הסחורה לפי שטרי מטען. אלאלוף עכבה סחורה בשל טענתה לזכות לכאורה לפי הסכם מסגרת עם המבקשת ולאחר שבמהלך חודש יוני 2003 סוכם ביניהן על הקטנת האשראי, אשר העניקה אלאלוף למבקשת, נמסרו לאלאלוף צ'קים אשר חוללו.

מתוך 67 מכולות אשר עוכבו על ידה, לפי שטרי מטען, ניאותה בורכרד לשחרר 28 בברצלונה ובכפוף לתנאים עליהם חתמו ב"כ בורכרד והמבקשת (להלן: "הסכם שחרור המכולות").

על מנת למנוע נזק, נחתם בין המבקשת לכל אחת מן המשיבות הסכם לשחרור יתרת הסחורה המעוכבת בכפוף לשמירת תקבולי מכירת הסחורה בידי ב"כ הצדדים הנאמנות עד להכרעת גורלם בדין ומבלי לפגוע בזכויות הצדדים.

בורכרד, חברת ספנות אשר מקום מושבה וניהול עסקיה באנגליה, טוענת לזכות עכבון מכוח דין, מכוח הסכמים ומכוח התנהגות הצדדים, על הסחורות אשר עוכבו על ידה. לטענת בורכרד, בינה למבקשת יחסים עסקיים משך עשרות שנים ובאמצעות חברת לוסי בורכרד ספנות בע"מ (להלן: "הסוכנת"). בורכרד מובילה ימית עבור המבקשת מאות מכולות מדי שנה, במהלך השנים נשתרש נוהג לפיו מעמידה בורכרד אשראי למבקשת, ההובלה מתבצעת לפני התשלום עבורה והמבקשת פורעת חיוביה בהתאם ללו"ז מוסכם ("שוטף +"), היות ונמלי היעד קרובים לא ניתן ליצור שעבוד במשכון שזהו הליך מסורבל וזמן רישומו ארוך מזמן הובלה בת ימים ספורים, ערבות בנקאית תפגע בתזרים המזומנים של החברה ולכן צדדים סומכים על בטוחת עכבון בשטר המטען המשקף חוזה הובלה, כאשר עכבון זה מבטיח את כל הכספים המגיעים לבורכרד מן הלקוח. כך ביחס לכל לקוחותיה ולכל נמל יעד בעולם.

לטענת בורכרד, אחת לכמה חודשים ולפחות פעם בשנה נהגה הסוכנת לסכם עם הממונים מטעם החברה את נושא ההובלה והלוגיסטיקה,את תנאי האשראי, הבטחת החיובים ופרעונם. כך, הובטח כי מעבר לאמור בשטר המטען תהא בורכרד רשאית לעכב תחת ידיה כל מטען כבטוחה לכל חוב של המבקשת כלפיה, הצדדים נהגו כי שחרור מטען מנמל יעד ייעשה אך כנגד שינוע מקביל של מטען יצוא נוסף, כך שבכל רגע נתון החזיקה בורכרד בסחורה של המבקשת אותה תוכל בורכרד לעכב ולממש במקרה של חדלות פרעון או חריגה ממסגרת אשראי.

המבקשת אינה חולקת על זכות העכבון של בורכרד, אך טוענת כי לבורכרד עכבון הסכמי שאינו מיוחד, תמורת הובלת הסחורה המעוכבת שולמה וזיקה בין מוביל לסחורה נוצרת רק משירותי הובלה שניתנו בגין הסחורה המעוכבת בלבד ולא בגין הובלות עבר.

המבקשת טוענת כי מדובר ב"עכבון כללי" וככזה אינו מקנה לבעליו כל זכות בהליכי חדלות פירעון, בשונה מ"עכבון מיוחד" אשר רק הוא מקנה בטוחה בפירוק או בהקפאת הליכים, בשל עקרון השוויון ואיסור האפליה בין נושים. רק בעל זכות עכבון שלו זיקה מיוחדת לנכס נשוא העכבון, כגון מי שהשביח את הנכס נשוא העכבון, זוכה למעמד של נושה מובטח.

לטענת המבקשת, בורכרד מעולם לא הפנתה תשומת לב המבקשת לעובדת קיום סעיף עכבון, זכות זו אף לא נדונה בין הצדדים ולא אושררה על ידי המבקשת, לא נוצר נוהג לפיו בכל רגע נתון יהא ביד בורכרד מטען ממנו תוכל להפרע בגין אי תשלום חובות המבקשת, הסכמות ונהלים בין הצדדים בנוגע לאשראי השתרשו ביחס לתעריפי תשלום וביחס לפרטים טכניים הנוגעים להובלות אך עד להקפאה מעולם לא דנו הצדדים בנושא העיכבון או בעיית בטוחות כנגד אשראי. כן, טוענת המבקשת כי שטר מטען הינו בעל תכונת עבירות שטרית, ביחס לשטר המטען לא מתנהל מו"מ, זהו שטר אחיד אשר עיקר שימושו כאמצעי נוח ויעיל להעברת בעלות בסחורה מובלת ו"אין דעת המזמין על תוכנו המהותי".

לטענת אלאלוף, עיקר עיסוקה כסוכנת ביצוע להובלות ימיות הפועלת בארץ גם עבור חברות בינ"ל, רווחיה מגיעים מעמלות שמקבלת בגין דמי הובלה ושירותים שונים שמעניקה ללקוחותיה. אלאלוף קשורה עסקית עם המבקשת למעלה מעשר שנים במהלכן גרמה אלאלוף להובלת אלפי מטענים ומכולות המבקשת כאשר במקרה דנן סיפקה למבקשת שני שירותים ואשראי. האשראי ניתן כך שאלאלוף שילמה ומימנה את כל תמורת השירותים שקיבלה המבקשת ופרעה את חיובי המבקשת בגין הובלות כלפי מובילים ימיים. לאחר מכן במסגרת תנאי האשראי פרעה המבקשת את חיוביה כלפי אלאלוף כפי שעשתה עד יולי 2003. זהו נוהג מקובל בענף וכך נוהגת אלאלוף עם כל לקוחותיה.

עוד טוענת אלאלוף, כי ביום 15.6.03 סוכם בפגישה בין מנכ"ל המבקשת למנכ"ל אלאלוף כי המבקשת תשלם לאלאלוף 100,000$ לשם הקטנת חובה עד סוף חודש אוגוסט 2003 וכי הצדדים יפעלו להקטנת האשראי. כן, נמסרו לאלאלוף שני שיקים שונים לפרעון חלקי של החוב. לאחר חילול השיקים והיוודע דבר קשייה הפיננסיים של המבקשת עכבה אלאלוף טובין של המבקשת בנמל רוונה-איטליה ולטענתה הודיעה על כך למבקשת טרם מינוי הנאמנים. לאחר הסכמים בין ב"כ הצדדים שוחררו הטובין ותמורתם הופקדה בנאמנות כאמור ובלא שצד יוותר על טענה מטענותיו.

אלאלוף טוענת לזכות מימוש עכבון מכוח הדין ומכוח הסכם מכללא. לטענתה, בינה לבין המבקשת הסכם אשראי אחד מכוחו עלתה ופחתה חליפות, יתרת חוב המבקשת. כל הובלה והובלה הינה תוצאת מימוש ההסכם האשראי היחיד האמור ולכן זכותה לעכבון "פוססורית" ונועדה להבטיח פרעון חיוב בגין עסקת האשראי ולפי סע' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). אלאלוף טוענת כי לא הייתה מעניקה למבקשת כל אשראי אלמלא בטוחת זכות העכבון וודאי שלא בהיקפים כאלה. המדובר בעסקה מתמשכת לפיה טובין של המבקשת נמצאו באופן שוטף בשליטת אלאלוף אשר דאגה שתמיד יהיו ברשותה בטוחות שכאלה. כך אף החזיקה אלאלוף רשימת הובלות עתידית ויכלה לתכנן את גובה בטוחותיה. מכאן, טוענת אלאלוף, כי אין מדובר בחובות עבר אלא בחוב שעילת דרישתו נולדה רק עם הפרת ההסכם עמה.

המבקשת משיבה על כך, כי כל טענותיה של אלאלוף נסמכות על מסכת עובדתית לכאורית כאילו יש בין אלאלוף למבקשת הסכם מסגרת למתן שרותי אשראי ולכן עצם שחרור סחורות בעבר אינה מהווה ויתור על זכות העכבון. אלאלוף אף לא הציגה הסכם מסגרת מכל סוג שהוא וכל טענותיה נסמכות על התנהגות ונוהג, לכן אינם נכנסים בגדר סע' 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ואין מקום לטענות אלאלוף בבירור זכויות קנייניות בהליך חדלות פירעון. כן, סע' 19 האמור אינו מקיים את זכות העכבון אשר מהותה, הפעלתה ופקיעתה נובעים מסעיף 11 לחוק המטלטלין תשל"א-1971 ולפי סע' קטן 11(ד) זכות העכבון פקעה כשיצא הנכס משליטת אלאלוף מרצונה ולאור עסקאות ההובלה העצמאיות אשר אינן מהוות "עסקה אחת" כפי שנקבע בפסיקה.

טרם נרד לסלע המחלוקת עלינו להדרש לשאלת תקפות תניה חוזית בדבר ברירת דין לפי שטר מטען מקום בו ניתן צו הקפאת הליכים לטובת חברה שהיא צד להסכם. בורכרד טוענת כי ברירת הדין כפי שמופיעה בסעיף 24 לשטר המטען, הדין האנגלי ורק מטעמי הקלה על ההליך הסכימה למסור הסמכות המקומית לביהמ"ש בישראל ומבלי לפגוע בסמכות המהותית הנוהגת של הדין האנגלי. טענה זו דינה להידחות. סבורה אני, כי על אף הסעיף האמור, פנייה לדין זר בהסתמך על תניות שיפוט ככל שהיא נוגעת להליכי חדלות פירעון, צריכה לעמוד בתנאי סף מחמירים ויוצאי דופן, בהיותם פוגעים בעקרון השוויון בין נושים. אף אם הייתה עומדת בורכרד גם על תניית הסמכות המקומית תלויה הייתה "ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע" לפי סעיף 350(ב) לחוק ההחברות מתוקף סמכותו במסגרת הקפאת ההליכים ואין לעניין זה נפקות הלכה למעשה בין טענות בגין הסמכות המקומית לאילו של ברירת הדין.

הקניית סמכויות מעין אלה לבית משפט של הקפאת הליכים, עיקרה מתן הזדמנות ממשית ומעשית לשיקום חברות ומניעת מחטפי נושים הנאבקים על זכויותיהם תוך ריכוז כל ההליכים באופן קולקטיבי בפני אותו בית משפט לשמירת עקרון השוויון בין נושים ואי אפלייתם. בחינת כלל חובות החברה בצורה קוהרנטית ובכלים זהים, משמעותית ביותר לא רק להשגת תכליות עקרון השוויון אלא אף לפישוט ההליכים ומתן הזדמנות אמיתית לשיקום החברה ובירור מצבת חובותיה.

כל ניסיון להחדיר לתוך הליך שכל כולו מבוסס על שוויוניות, אלמנטים המאפשרים הפרת איזון הקוהרנטיות העדין, עשויים לפגוע בעצם קיום ההליך הן בטווח המיידי והן לטווח הארוך כאשר חברות יבחרו להחיל בהסכמיהן סמכות מקומית של מדינה אשר חוקיה תואמים את האינטרסים הכלכליים שלהן בסביבה חדלת פירעון ויעמיד יותר ויותר ניסיונות הבראה בסימן כשלון ואפליית נושים.

על כן, כאמור, נדחית טענת בורכרד להחלת תניית ברירת הדין האנגלי.