לחאם נ' נסראללה

החלטה

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע בסדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, אשר נידונה ביום 14.12.10. במסגרת הדיון נחקר הנתבע על תצהירו וסיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם.

העובדות כפי שעלו בכתב התביעה

1.התובעת הינה הבעלים של דירת מגורים אשר הייתה בבעלותו של הנתבע (להלן: "הדירה").

בתאריך 29.11.07 נחתם בין התובעת לנתבע הסכם למכירת מלוא חלקו בגוש 16543 חלקה 105 (להלן: "החלקה"), לרבות דירת המגורים הבנויה עליה (להלן: "ההסכם").

2.התובעת טוענת כי היא מילאה את כל התחייבויותיה לפי ההסכם, אולם הנתבע הפר את ההסכם בצורה שיטתית, וכתוצאה מכך נאלצה היא לשלם במקומו תשלומים שונים, אשר תתבע מהנתבע החזרתם בהליך נפרד, יחד עם מלוא נזקיה.

3.ביום 13.09.09 נרשמה התובעת כבעלים של רבע החלקה, וזאת בהתאם להסכם. בס' 3(ב)(2) להסכם התחייב הנתבע למסור לתובעת את החזקה המלאה בחלקה ובדירה עד ליום 30.01.08. בפועל הנתבע לא עשה זאת, ולכן הגישה התובעת תביעה זו לפינויו וסילוק ידו מהדירה.

טענות הנתבע בבקשה למתן רשות להתגונן

4.הנתבע טוען כי ההסכם אליו מתייחסת התובעת הינו הסכם למראית עין שכל הכוונה מאחוריו הייתה לתת הגנה לדירה מפני נושים למיניהם, וזאת נוכח העובדה שהנתבע היה חייב לאביה של התובעת, מר גסאן לחאם (להלן: "מר גסאן") סכום כסף שלווה ממנו.

5.הנתבע מדגיש כי סכום ההלוואה שלווה ממר גסאן הינו נמוך בהרבה ממחיר הדירה הנקוב בהסכם ומשווייה בשוק.

6.אכן, לאחר חתימת ההסכם רשם הנתבע ומר גסאן אזהרה לטובת התובעת על מנת שהעסקה תיראה אמיתית ועל מנת שההגנה תתפוס במידה ויוטלו עיקולים, היות ובאותה תקופה עבר הנתבע משבר כלכלי חמור, דבר שאילץ אותו להגן על הדירה.

7.הנתבע טוען כי אינו מכיר את התובעת כלל וכלל וכי התקשרותו העסקית הייתה עם מר גסאן אשר כתב בכתב ידו את ההתחשבנות בין הצדדים על שני דפים אשר צורפו לבקשת הנתבע.

8.הנתבע מוסיף כי היה אמור לשלם למר גסאן את ההלוואה שקיבל ממנו, אך סכסוך שהתגלע בין הצדדים הביא לכך שמר גסאן השתמש בהסכם, ניפח הסכומים לממדים אסטרונומיים, והשלים את עסקת המכירה ע"י רישומה בלשכת המקרקעין, בניגוד למוסכם בין הצדדים.

9.כן טוען הנתבע כי לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהי עבור הדירה, כפי שנטען בהסכם, והסך של 270,000 ₪ מעולם לא שולם לידו.

דיון

10.טרם אתן את החלטתי, אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את בית המשפט בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אף לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ראה ע"א 478/75, חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי פ"ד ל(3), 437, 443).

11.הנתבע טען כי ההסכם אליו מתייחסת התובעת הינו הסכם למראית עין, אשר נערך לשם הגנה על הדירה בה הוא מתגורר יחד עם משפחתו. טענה זו לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע.

אמנם הנתבע הודה כי הוא חתם על הסכם מכר, שטר המכר (ת/2), הצהרה לרשות המס (ת/1), שטר המשכנתא (ת/3) ושטר פדיון המשכנתא (ת/4), אך הוסיף כי כל מה שעשה היה אחרי שהתגלה הסכסוך בינו לבין מר גסאן אשר השתמש בהסכם כשוט לקידום החזרת ההלוואה על ידי הנתבע אליו.

12.הנתבע העיד בפני כי בתקופה הרלוונטית לחתימה על הסכם המכר ושאר המוצגים היה במצב כלכלי רע, ולכן נאלץ הוא בלית ברירה לחתום על מסמכים שהתבקש לחתום עליהם ע"י מר גסאן, לרבות התצהיר (ת/5).