לחאם מוסא ואח' נ' לחאם פהמי מוסא ואח'

החלטה

רקע:

1.לפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק דיני מיום 3.4.2011, לפיו נדחתה תביעת המבקשים והוטלו עליהם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪. לטענת המבקשים, הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ולפיכך, מבקשים הם לעכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

2.למעשה, עותרים המבקשים לעכב תשלום סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שהושת עליהם, וזאת לאור טענתם, לפיה, "המשיבה הינה דלת אמצעים ולא יכולה להשיב למבקשים את כספם.. במידה והערעור יתקבל בבית המשפט המחוזי.." (ראו סעיף 6 לתצהיר המבקשת מס' 2 התומך בבקשת המבקשים).

3.בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי הערעור הוגש ע"י עיזבון המנוח לחאם מוסא שלא באמצעות יורשי המנוח, ואילו המבקשת מס' 2 , שהיתה אחת התובעים בתביעה שהתנהלה בבית משפט זה, לא הגישה ערעור והפכה, באופן תמוה, למשיבה מס' 3 בערעור.

4.עוד טוענת המשיבה, כי הערעור חסר סיכויים, וכי לא בנקל יעכב בית המשפט תשלום הוצאות שנקבעו בפסק דין.

הכרעה:

5.משנדחתה תביעת הפינוי שהוגשה לבית המשפט השלום, משמעות עיכוב ביצוע פסק הדין היא עיכוב תשלום סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנקבע בפסק הדין, הא ותו לא.

6.כלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק הדין, וכי מי שזכה בדין זכאי לממש את פירות זכייתו (ראו :"תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 ובש"א 2966/96 עטיה נ. עירית תל אביב פד נ (1) 668 .

7.בבואו לשקול עיכוב ביצוע פסק הדין, שוקל בית המשפט שני שיקולים עיקריים, הראשון הוא סיכויי ההצלחה בערעור והאחר הוא, אם יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויזכה מבקש העיכוב בערעור והקערה תהפך על פיה (ראו למשל: בשא 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב פ"ד מג(1) 334). כאשר מאזן הנוחות מביא למצב שבו כפות המאזניים מעויינות, בדרך כלל תיטה הכף לטובת הזוכה בפסק הדין (ע"א 10052/07 סולומון נ' כפר גדעון אגודה חקלאית (טרם פורסם, ניתן 23.12.07).

8.לרוב, מימוש פסק דין לתשלום כסף אינו נושא תוצאות בלתי הפיכות (ראו : בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח נ' פלוני (טרם פורסם- 2006). הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שמדובר בהוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו ע"י בית המשפט.

9.בענייננו, לא עמדו המבקשים על סיכויי הערעור שהגישו והסתפקו בצירוף כתב הערעור. אניח לטובת המבקשים, כי לערעור סיכויים להתקבל חרף הפגמים להם טענה המשיבה בתגובתה.

10.יחד עם זאת, לאור העובדה כי מדובר בעיכוב ביצוע תשלום כספי ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו במסגרת פסק הדין, ומאחר ולא הוכח בפניי כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו במידה וישולם סכום ההוצאות לידי המשיבה, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה דחייה.

11.יצויין עוד, כי המבקשים הסתפקו בהעלאת הטענה, לפיה המשיבה הינה "דלת אמצעים" מבלי לפרט מהי משמעות "דלת אמצעים" ומבלי להביא בדל ראיה לגבי "דלות אמצעיה". אין בטענות אלה כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש, להוכיח כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין יבוטל בערכאת הערעור.

12.לפיכך, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: