לזרוביץ נ' עמרם ואח'

החלטה

בקשה לביטול החלטה מיום 03.05.11, שנתנה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. התביעה דנן הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. אין מחלוקת שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבעים; המחלוקת היא לעניין היקף הנזק שנגרם, וביתר פירוט, לעניין שווי רכב התובעת במועד התאונה.

הצדדים הודיעו כי הגיעו לידי הסכם פשרה, ובמסגרתו הוסכם שהמחלוקת לעניין שווי הרכב תובא להכרעת הוועדה המקצועית של איגוד השמאים. הצדדים ביקשו ליתן תוקף של פסק דין להסכמתם, ובהתאם לכך, ניתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. הוועדה המקצועית של איגוד השמאים הודיעה החלטתה, והתובעת ביקשה ליתן פסיקתא בהתאם להחלטת הוועדה.

בתגובה ביקשו הנתבעים לבטל את הסכמתם. לטענתם, מתברר בדיעבד שהבעלות ברכב אינה רשומה על שם התובעת אלא על שם חברה אחרת, ת.י.ר ליס בע"מ, וכן שהתובעת לא נרשמה תחת תו סוחר. לפיכך, לטענתם, עולה החשש שמא הרכב עבר בעלות שלא נרשמה, לחילופין, שנעשה בו שימוש על ידי סוחר הרכב, בניגוד לדין, ולחילופין, שהתביעה לא הוגשה על ידי בעל הרכב.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא ניתן לבטל את פסק הדין במסגרת הליך זה, ואם הנתבעים מעוניינים לבטלו, עליהם להגיש תביעה עצמאית לביטול ההסכם. בנוסף, צירפה התובעת לתגובתה מכתב מאת הבעלים הרשום של הרכב, חברת ת.י.ר ליס בע"מ, לפיו עוד טרם התאונה הרכב נמכר לסוחר רכבים, ועל כן היא אינה צד לתיק. צורף גם אישור אי הגשת תביעה.

טענות הנתבעים בדין יסודן. תחילה לפן הפרוצדוראלי. אינני מקבלת את טענת התובעת כי על הנתבעים להגיש תובענה עצמאית לביטול פסק הדין. אומנם, לבקשת הצדדים, ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם, ואולם, מהותית אין מדובר בפסק דין, אלא בהחלטה אחרת. הסכמת הצדדים אינה "סוגרת את התיק", אלא מדובר למעשה בהסכמה דיונית לגבי אופן קביעת שווי הרכב. בנסיבות אלו, וגם אם החלטתי הוכתרה בכותרת "פסק דין", יש לראות בה כ"החלטה" ולא כפסק דין. על כן, בדין הגישו הנתבעים את הבקשה לביטול ההסכם, במסגרת הליך זה.

לגופו של עניין, מתברר כי התובעת אינה הבעלים הרשום של הרכב. לא ברור גם אם הרכב הועבר לחזקת התובעת או לחזקת אדם אחר, רזיאל לזרוביץ, שמו. כתב התביעה הוגש אמנם בשם התובעת, חברת רזמה שיווק בע"מ, אך בכתב יד הוסף שמו של לזרוביץ ליד שם התובעת, ובמערכת נט המשפט מצויין לזרוביץ, כשם התובע. גם אישור אי הגשת התביעה שצורף לתגובת התובעת מתייחס למבוטח, מר לזרוביץ רזיאל, ולא לרזמה שיווק. התובעת טוענת כי הרישום אינו מהותי אלא דקלרטיבי בלבד. אלא שבתיק זה, המחלוקת כולה היא לעניין שווי הרכב שניזוק, ומחלוקת זו יסודה בשאלה, כמה בעלויות החליף הרכב. בנסיבות אלו, מקבלת שאלת זהות הבעלים, משנה חשיבות, ואין די בטענה כי הנתבעים אינם חשופים לתביעה נוספת, ובהמצאת אישור אי הגשת תביעה.

ואכן, בעת הדיון הסכים ב"כ התובעת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את ת.י.ר ליס בע"מ, כתובעת נוספת. הסכמה זו, מעלה את האפשרות שהתובעת הנוכחית, רזמה שיווק בע"מ, או אולי התובע הנוכחי, לזרוביץ, אינם בעלי הרכב, או שהרכב עבר יד נוספת. הסכמה זו גם מעידה שאין מדובר בפסק דין סופי אלא אך בהחלטה אחרת.

סיכומו של דבר. מקובלת עלי טענת הנתבעים כי הסכמתם ניתנה בטעות ומתוך אי ידיעת מכלול העובדות הרלוונטיות. עוד מקובל עלי כי ראוי לאפשר להם לברר את מכלול העובדות הקשורות בזהות בעל הרכב ומספר הבעלויות ברכב. לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 03.05.11 שנתנה תוקף להסכמת הצדדים.

אני קובעת תזכורת צדדים ליום 02.04.12 שעה 11:30, לשם קביעת סדרי הדיון להמשך ההליך. הצדדים יכולים להגיש הסדר דיוני מוסכם, וליתר את ישיבת התזכורת.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק ההחלטה, ולעדכן היומן.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ב, 10 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: