לזרוביץ ואח' נ' לוי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 23/7/09.

1. לטענת התובע, עת נסע ברחוב קלישר בתל אביב , יצא רכבו של הנתבע 1 מחניה ופגע ברכבו. לטענת התובע בנסיבות אלו האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע ועליו לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כנתמך בחוות דעת שמאית.

2. לטענת הנתבע, במועד התאונה הוא לא יצא מחניה אלא היה במהלך כניסה לחניה ורכבו של התובע היה זה אשר עקף אותו בחוסר זהירות ופגע בו. לאור האמור האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ויש לדחות את תביעתו. לשם הזהירות מוסיף הנתבע וטוען כי ממילא, אין לפסוק לתובע את מלוא הנזקים כפי שנתבעו על ידו וזאת, הואיל ובמקום בו נפגע רכבו הייתה כבר פגיעה קודמת וכן, אין לפסוק לתובע את מלוא עלות החלפת הדלתות אשר ניזוקו באשר ניתן לתקנן. זאת ועוד, הואיל והתובע הוא עוסק , הרי שיש לנכות מע"מ מהסכומים אותם הוא תובע. זאת אף זאת, לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעת התובע בנוגע לאובדן ימי עבודה הואיל וראש נזק זה לא הוכח.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, העיד בפני השמאי מטעמם של הנתבעים והוצגו חוות דעת מטעם שני הצדדים וכן, תמונות המתעדות את מקום האירוע ואת הנזקים לרכב התובע.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

5.באשר לשאלת האחריות – בכתבי הטענות הוצגו בפני שתי גירסאות למהלך התאונה , באשר לטענת התובע, יצא הנתבע מחנייה ופגע ברכבו ולטענת הנתבע הוא היה במהלך כניסה לחנייה ורכב התובע הוא זה אשר פגע בו. אלא שבדיון בפני –הנתבע, שינה במקצת גירסתו באופן התומך בטענות התובע. כך, בעמ' 4 לפרוטוקול (שורות 17-19) העיד הנתבע 1 כי במהלך התאונה נסע לאחור ולפנים על מנת לשפר את החנייה שלו – עדות התומכת בגרסת התובע ולפיה, רכבו יצא מחנייה . זאת ועוד, תימוכין נוסף לגירסת התובע ניתן למצוא בתמונות המתעדות את מקום הנזק ברכבו של התובע – מהן עולה בבירור כי הנזק הוא במרכז הרכב . מיקום הנזק תומך בטענת התובע ובהתאם לה יצא לפתע רכבו של הנתבע מהחניה ולכל הפחות נסע לפנים, במועד בו חלף על פניו רכבו של התובע ומשכך, נגרמה התאונה.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי האחריות לתאונה הינה לפתחו של הנתבע, אשר רכבו פגע ברכב התובע בשעה שרכב התובע חלף על פניו ומשרכב הנתבע התקדם לפנים לכיוון נתיב הנסיעה של התובע.

6.לאור קביעתי כי הנתבע 1 אחראי לתאונה , הנני נדרשת לשאלת הנזק אשר אירע לתובע כפועל יוצא מהתאונה.

תחילה, צודקים הנתבעים כי משהתובע הינו עוסק מורשה כי אז יש לקזז מסכומי הפיצוי את שיעור המע"מ.

זאת ועוד, צודקים הנתבעים כי רכיב ירידת הערך לא נתמך בחוות דעת כנדרש וזאת, הואיל וחוות הדעת אינה מפורטת כנדרש והמומחה אינו מתייחס להיסטוריה של הרכב ובכלל זה לתאונה הקודמת אשר עבר וכן, משום שחוות הדעת נערכה טרם ביצוע תיקון שלם של הרכב ומשכך, אינה עומדת בדרישות ועדת ששון.

זאת אף זאת, צודקים הנתבעים כי תביעת התובע ברכיב של אובדן ימי עבודה דינה אף היא להידחות הואיל והתובע לא הוכיח ולו בראשית ראייה את שווי יום עבודתו.

באשר לעלות התיקון של הנזק – הרי שהצדדים חלוקים בשאלה האם זכאי התובע להחלפת הדלתות אשר ניזוקו או לתיקונן בלבד. לענין זה, קבע המומחה מטעמו של התובע כי יש להחליף את הדלתות (ואציין כי עלות הדלתות בחוות הדעת נקבעה לפי מחיר דלת משומשת) בעוד שהמומחה מטעם הנתבעים טען כי אין להחליף את הדלתות.

בד"נ 15/88 מלך נ' קורהויזר , פ"ד מד(2) 89 (להלן:"ד"נ מלך"), נקבע על ידי בית המשפט העליון כי מטרת הפיצוי בדיני הנזיקין הינה תרופתית , דהיינו להעמיד את הניזוק באותו מצב בו היה נתון בעת מעשה הנזיקין, ללא מעשה הנזיקין. בית המשפט מוסיף וקובע כי :

"יהא זה לדעתי נכון לקבוע, שבמסגרת "מתחם הסבירות" של הפירושים המשפטיים השונים ראוי יהיה לבחור אותו פירוש ואותו פתרון משפטי שנותן לניזוק תרופה מלאה בגין הנזק שסבל ולא את הפירוש שמוציא את הניזוק וידיו על ראשו , ולו גם באופן חלקי" .

לענין זה הנני מקבלת את עדותו של התובע כי טרם התאונה, איפשר מצב הדלתות פתיחתן וסגירתן כראוי ואילו לאחר ביצוע התיקון, הדלתות אינן נפתחות ונסגרות כראוי. זאת ועוד, לענין זה, הסכים התובע כי הנתבעים בעצמם יבצעו את התיקון לדלתות וזאת, ככל שהנתבעים עומדים מאחורי טענתם ולפיה ניתן לתקן את הליקוי בלא להחליף את הדלתות ואולם, הנתבעים סירבו לבצע את התיקון בפועל.

משכך, ולאור קביעת ד"נ מלך לעיל, הנני קובעת כי התובע זכאי להחלפת הדלתות ומשכך, הנני קובעת כי התובע הוכיח את הנזק כפי שנטען על ידו במסגרת חוות דעתו.

יחד עם זאת , באשר לחלוקת הנזק – דעתי כדעת הנתבעים ולפיה, אין התובע זכאי למלוא הנזק לרכבו מאת הנתבעים אלא שיש להפחית מהפיצוי לו הוא זכאי וזאת, לאור קיום תאונה קודמת ברכב.

לענין זה- אין עוררין והתמונות משקפות זאת בבירור, כי ברכבו של התובע היתה פגיעה קודם לתאונה במיקום בו פגע בו רכב הנתבע ולאחר התאונה טרם הושב רכבו של התובע למצבו הקודם במלואו. זאת ועוד, אין עוררין כי השמאי מטעמו של התובע לא התייחס כלל לפגיעה הקודמת ומשכך, לא הפריד התובע במסגרת חוות דעתו בין שיעורי הנזק אשר אירעו לו כפועל יוצא מכל אחת מהפגיעות ברכבו.