לזרוביץ ואח' נ' טסה ואח'

החלטה

1. הנתבעים הגישו ביום 19.2.13 (ושוב, לאחר עדכון מסוים, ביום 5.3.13) בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 11.2.13 (להלן: "ההחלטה למתן סעד זמני").

בהחלטה למתן סעד זמני נעתרתי חלקית לבקשת התובעים, והוריתי על הפסקת בנייתה של מעלית לדירת הנתבעים, הצמודה לקיר הבניין המשותף לשתי המשפחות. לא אשוב ואפרט כאן את כל הרקע הרלוונטי, ואני מפנה לאותה החלטה.

2. אדגיש, כי חלק מנימוקי הבקשה לסעד זמני לא התקבלו. מה שהביא אותי למתן הסעד הזמני הייתה הקביעה שלפיה סעיף 4 להסכם השיתוף בין הצדדים מאפשר אמנם את הקמתה של המעלית, אלא שסעיף 5 לאותו הסכם מסדיר את אופן ביצוע הכניסה למקלט והתקנת דלת, ולפיו הצדדים יגישו בקשה משותפת לרשויות בה יבקשו להסדיר את הכניסה למקלט. כלומר – לכאורה לפחות, הקמת המעלית במיקומה המוסכם כרוכה בהסדרת כניסה סבירה של התובעים למקלט (שכן הקמת המעלית מונעת מהם לפתוח פתח בקיר דירתם, הקרוב לירידה הנוכחית למקלט).

כשהחלה בניית המעלית בטרם הסדרת כניסה חלופית למקלט, השתנה מצבם של התובעים לרעה. לכן החלטתי, כי במצב הדברים שנוצר, שבו לתובעים אין גישה ישירה לדלת המקלט, ובניית המעלית יוצרת לכאורה קושי מבני להשלים יצירתה של גישה זו, נמנע מהם, למעשה, שימוש סביר בדירתם. עוד קבעתי, כי נראה, שאין זה מצב סביר, שהאפשרויות היחידות להגיע למקלט, הן דרך חלון החירום או דרך דירתם של הנתבעים.

3. בהחלטה למתן סעד זמני עלה גם הנושא של היתכנותה של האופציה בדבר הפיכת חלון המקלט (המצוי בחצרם של התובעים) לירידה מסודרת נוספת, בנוסף לזו הקיימת בחצרם של הנתבעים.

כבר אז טענו הנתבעים, כי הם קיבלו אישור מטעם הג"א לתוספת כניסה חדשה כזו למקלט במקום החלון. התובעים הצביעו על קושי מסוים ביצירת דלת כניסה למקלט, בעקבות בניית קורת הבטון התת קרקעית, וקבעתי, שייתכן שאכן מדובר בבנייה שתקשה על יצירת הכניסה (זאת, ללא קביעת מסקנה סופית כלשהי בהקשר לכך, בשלב מקדמי זה).

4. לאור זאת החלטתי, כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, בהקשר הספציפי של השפעת בניית המעלית על אפשרות הגישה של התובעים למקלט המשותף, וכי הסיכון הביטחוני והבטיחותי שנוצר בעקבות הגבלת דרכי הגישה, בשלב זה, למקלט, עולה על אי הנוחות בשימוש במדרגות, חלף מעלית, בביתם של הנתבעים.

5. הבקשה לעיון מחדש נסמכת על פתרון אחר: "קיצור דרך" אל הכניסה הקיימת למקלט, באופן שבמקום שהתובעים ייצאו דרך שער ביתם, ירוצו על המדרכה מספר מטרים, ייכנסו לחצר ביתם של הנתבעים וירדו למקלט, יקוצר המסלול כך שיתאפשר להם לעבור בתוך החצר של הנתבעים.

6. החלטתי על עריכת ביקור במקום, וזה התקיים ביום 24.3.13.

בעקבותיו, הופנו הצדדים להליך גישור (אשר הסתיים לפני מספר ימים, בשלב זה ללא הצלחה).

כן הוריתי לצדדים להגיש ראיות משלימות בדבר היתכנותה של אותה אופציית הפיכת חלון המקלט לירידה מסודרת. ראיות כאלה אכן הוגשו, ואין בהם כדי לשנות את מסקנתי הקודמת; עדיין מדובר, לכאורה, בפתרון שיישומו שנוי במחלוקת, בין היתר בשל חגורת הבטון האמורה וקו הביוב העירוני; אין המקום להכריע בכך במסגרת הליך לסעד זמני.

7. מכל מקום, התרשמתי ממראה עיניים מהפתרון החלופי שהוצע במסגרת הבקשה לעיון מחדש; לדעתי אין די בו; הוא מקצר אמנם במעט את מסלול הגישה למקלט מדירת התובעים, אך נראה שלא לכך כיוון הסכם השיתוף (שהרי אחרת ניתן היה לעגן אותו מפורשות באותו הסכם).

אעיר, כי לאור תוצאה זו לא ראיתי טעם להורות על קיום דיון נוסף בבקשה, כפי שביקשו התובעים (הנתבעים הסכימו שתינתן החלטה על סמך החומר הקיים).

לא מצאתי אפוא כל שינוי נסיבות, שיהא די בו כדי לשנות את ההחלטה למתן סעד זמני.

בקשת הנתבעים נדחית. גם הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בפסק הדין, לפי תוצאתו (בהחלטה נפרדת אקבע דיון מקדמי אחרון בתיק העיקרי, לקראת קידומו לשמיעת הוכחות).

ניתנה היום, ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תואיל להודיע מידית לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: