לזר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

החלטה

1.התובע הגיש תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. הנתבע דחה את תביעתו של התובע בטענה, כי התובע לא עבר כל פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

2.ואלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בתיק זה:

א.התובע, יליד 1947, עבד משנת 2006 ועד שנת 2007 כנהג שכיר בחברת יגאל מלכה הסעות בע"מ, (להלן: "יגאל מלכה").

ב.התובע נהג על רכב מסוג פורד אוקליין שנת 2001 בעל הגה הידראולי, (להלן: "רכב הפורד אוקליין").

ג.ביום 11/11/2007 הגיע התובע למקום עבודתו והתלונן על כאבי גב. למרות תלונותיו התובע החל בנסיעה על רכב הסעות. במהלך הנסיעה, המשיך התובע לחוש בכאבי גב אשר התגברו והחמירו תוך כדי הקרנה לרגל ימין. התובע התפנה באופן עצמאי למרפאה ומשם פונה באמבולנס לביה"ח הדסה הר הצופים בירושלים.

ד.על פי האישורים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה התובע שהה בחופשת מחלה החל מיום 11/11/2007 ועד ליום 31/5/08.

ה.ביום 30/4/2008 נותח התובע בגבו.

3.רקע תעסוקתי של התובע

א.משנת 2000 ועד שנת 2006 עבד התובע כנהג הסעות עצמאי על רכב הפורד אוקליין.

ב.משנת 1983 ועד שנת 2000, עבד התובע בקרן קיימת לישראל כנהג על משאית בעלת כסא הידראולי המובילה עפר, סלעים, פסולת ונהג בדרכי עפר לא סלולות. כן עבד כנהג טרקטור באותן דרכים. התובע עבד בהיקף משרה מלאה - 12 שעות עבודה ביום מתוכם 9 – 8 שעות נהיגה ביום.

לגבי תקופה זו הצדדים הגיעו להסכמה כי הונחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה.

4.לגבי התקופה שמשנת 2000 ועד ליום 11/11/2007 - הצדדים חלוקים בשאלה האם הונחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בעבודה בין על דרך של תאונת עבודה ובין על דרך של מיקרוטראומה.

5.ההלכה

על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כוח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי" שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק – מיקרוטראומה.

יסוד ראשוני של הכרה בפגיעה כתוצאה ממיקרוטרואמה הוא בעובדה כי במהלך עבודתו של התובע נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (דב"ע מח/77-0 מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538).

לגבי אותן פגיעות זעירות שהנן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות נפסק, כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסבירה אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן סביר לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (עב"ל 313/97 המוסד נ' אשר יניב, פד"ע לה 529).

6.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ותאר את שארע ביום 11/11/2007:

"3. תוך כדי נסיעה חשתי בכאבי גב המקרינים לרגל ימין. בתחילה, לא ייחסתי להם חשיבות והייתי סבור כי אלו כאבי גב חולפים כפי שחשתי בבוקרו של יום התאונה.

4. המשכתי בנסיעה ובעבודה, ונסעתי בכביש משובש ביותר, שבאותה תקופה בוצעו בו עבודות תיקון וסלילה. הכביש מצוי באזור ים המלח, בין קליה למצפה שלם.