לוקשבסקי נ' יפת ואח'

החלטה

זוהי בקשה לתשלום תכוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. התובעת, ילידת 1937, נפצעה בתאונת דרכים ביום 14.4.11. בתביעה העיקרית מונו מומחים רפואיים וכבר חיוו את דעתם. התובעת חולת סכיזופרניה ובודדה, גרה לפני שנפצעה בהוסטל ותפקדה באופן עצמאי, אף שביקשה סיוע של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

בתאונה נגרמה לה נכות פסיכיאטרית זמנית, ונכות אורטופדית בשיעור 55% המרתקת אותה לכסא גלגלים. פרופ' דודקביץ' העריך שהיא יכולה לגור בבית, אם יותאם לנכותה, או במוסד. התובעת עשתה ניסיון לשוב למגורים בהוסטל, אך מדו"ח של עובדת סוציאלית עולה שהדבר לא היה אפשרי. ההוסטל מיועד למגוריהם של אנשים עצמאיים ולמבקשת היה בו חדר אחד ולא היה אישור להכניס לשם עובד זר. בעקבות זאת עברה התובעת לגור בבית-אבות ובמרוצת הזמן שילמה המשיבה 2 סכומי כסף ניכרים כתשלומים תכופים.

הבקשה הנוכחית נוגעת לתקופה שהחל מחודש פברואר השנה, כאשר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסכומים שדורש בית-האבות מהמבקשת. עד כה הסתפק בתשלום 10,000 ₪ בחודש אך אתמול הגישה המבקשת מכתב של מנהלו המעלה את המחיר ל – 12,000 ₪ בחודש (ותולה זאת גם בקשיים לגבות את הכסף מהמבקשת). המשיבה סבורה שמדובר במחיר מופרז מאוד והיא מציעה לשלם למבקשת תשלום תכוף לפי התעריף הקודם.

בבקשה לתשלום תכוף פוסק בית-המשפט "עזרה ראשונה" הנחוצה כדי לספק לנפגע בתאונת דרכים אמצעי קיום ריפוי וסיעוד. התובעת, אשה מבוגרת ובודדה, סבלה עוד לפני שנפצעה מסכיזופרניה. היא גרה בדיור ציבורי אשר אינו מתאים לה עוד אחרי שנפצעה. מבחינה מעשית, קשה לראות כיצד עשויה היתה לשכור דירה מותאמת לנכה ולהשיג עזרה צמודה (חלופות אשר בטווח הרחוק אולי רלבנטיות, לפחות לשיטת המשיבה), כאשר אין לה מקורות כספיים כלשהם ואף לא יכולת להתחייב התחייבויות כספיות לטווחי זמן משמעותיים (או אפילו צפי לתזרים מזומנים). במובן זה, פנייתה לבית-אבות נראית סבירה מאוד.

העובדה שלתובעת מחלת נפש ועוד לפני פציעתה ביקשה סיעוד מהמל"ל רק מחזקת את ההתרשמות שלמעשה אין לה כיום, אחרי שנפצעה, כל ברירה מעשית זולת שהות בבית אבות. משנמצאת המבקשת בבית-אבות כעת לא נראה מציאותי לצפות שתעבור לבית אבות אחר על בסיס שינויי עלות מזדמנים. היא אינה "מטען" שיש לאחסן. אדם אינו מעתיק את מקום מגוריו כדרך שבה הוא בוחר מצרכים בחנות מכולת, על בסיס מחירם המשתנה. המבקשת הועמדה בפני דרישה של בית-האבות וכעת עליה לשלם 12,000 ₪ בחודש. המשיבה מוזמנת להציע למבקשת חלופות סבירות וזולות יותר, על מנת שבעתיד תקטין את עלויות מגוריה, אך בשלב זה, אין הצדקה ליתן למבקשת תשלום מוקטן שיעמיד אותה בפני חוב שאין בידיה אמצעים לשלם.

החישוב שערך ב"כ המבקשת סביר בעיני: הכנסתה היחידה של המבקשת היא קצבה של המל"ל. ראוי להותיר בידיה סכום צנוע כדמי כיס, ויתרת הקצבה אמורה לשמש למימון שהייתה בבית-האבות. בשים לב לעלות בית- האבות ולקצבה אני פוסק לתובעת תשלום תכוף בסך 54,500 ₪ (עד סוף יולי ש"ז) בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8290 ₪.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: