לוקצקי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה ביום 8.5.11 ע"י כב' השופטת תמר נאות-פרי בתיק מ"ת 10472-05-11.

בית משפט קמא דן בבקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 10545-05-11 (להלן:"התיק העיקרי"), והחליט על הגשת תסקיר מעצר של שירות המבחן ולכן דחה את הדיון ליום 23.5.11.

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

הרקע לבקשה למעצר עד תום ההליכים הוא כתב אישום שהוגש נגד העורר ונאשמת נוספת (להלן: "הנאשמת") בתיק העיקרי ובו ייחסה לו המשיבה עבירה של תקיפה סתם ע"י שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בכתב האישום נטען כי ביום 28.4.11, סמוך לשעה 16:00, במהלך נסיעה באוטובוס של "אגד", עקב ויכוח שהתגלע בין העורר ונאשמת נוספת לבין המתלוננת שדיברה בטלפון בקול רם, תקף העורר והנאשמת את המתלוננת, שלא כדין וללא הסכמתה, באופן שניגשו לעבר מקום מושבה באוטובוס, העורר תפס אותה בפניה ובשערה והפילה לרצפה והנאשמת הנוספת משכה את המתלוננת בשערותיה ולא הרפתה עד אשר נחלצו נוסעי האוטובוס לעזרתה של המתלוננת. בהמשך, כעבור מספר דקות, ניגשו העורר והנאשמת בשנית לעבר המתלוננת, ובמעמד זה, פצעה הנאשמת את המתלוננת באופן שדקרה אותה באמצעות להב מספריים שהחזיקה בידה בבית חזה ימין ובירך ימין בעוד שהעורר תוקף את המתלוננת ובועט בה בראשה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בימ"ש השלום, לאחר שעיין בחומר החקירה ושמע את טענות הצדדים קבע כי לגבי העורר אכן התשתית הראייתית הקיימת מבוססת רק על העדויות של המתלוננת. יחד עם זאת קבע בימ"ש קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר אם כי אכן ברף נמוך בהרבה. עוד קבע בימ"ש קמא כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט.

באשר לחלופת המעצר שהוצעה ציין בימ"ש קמא כי קיים קושי לקבוע אם החלופה המוצעת יכולה לשמש כחלופה מספקת, משכך הפנה בימ"ש קמא את העורר לשירות מבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

ב"כ העורר טוען כי מאחר ואין ראיות לכאורה וממילא אין עילת מעצר נגד העורר לא היה מקום להמשיך להחזיקו במעצר עד להגשת תסקיר בעניינו. ציין כי בתיק החקירה קיימים שני עדים נטרלים שמפריכים לחלוטין את גרסת המתלוננת ביחס לחלקו של העורר. לכן ביקש לשחררו לאלתר ממעצרו. לחילופין טען, כי בשים לב לטיב המארג הראייתי נגד העורר, לא היה כל מקום להמשיך ולהחזיק את העורר במעצר וכי ניתן לשחררו לחלופת מעצר שהוצעה בפני בית משפט קמא.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערר ולאפשר לבית משפט קמא לקבל את התסקיר ולבחון את החלופה בצורה יסודית. הפנה לעברו הפלילי של העורר וציין כי לחובתו, בין היתר, הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש סמים והחזקת אגרופן וסכין. לטענתו, תשתית הראיות לכאורה, מבוססת בעיקרה על הודעת המתלוננת וכן על הודעות נהג האוטובוס ונוסע נוסף שהבחינו בחלק מהאירוע, לכן לטענתו כן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירה המיוחסת לו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהודעת הערר, בחומר החקירה ובהחלטת בית משפט קמא, אני מחליט לדחות את הערר.

באשר לראיות לכאורה, אני אף עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי בשלב זה קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום.

התשתית הראייתית הקיימת מבוססת בעיקר על הודעת המתלוננת הקושרת את העורר כמי שתקף אותה ומבלי לכנס ליתר העדויות של העדים האחרים בתיק זה, לטעמי די בשלב זה כדי לקבוע כי בתיק קיימות ראיות לכאורה. בל נשכח כי בשלב זה בימ"ש אינו אמור להתייחס לשאלת המהימנות ואמינות הגרסה, די בכך שבמידה וגרסת המתלוננת תתקבל על דעת בימ"ש שישמע את הראיות יהיה בה הפוטנציאל הדרוש להרשעת העורר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

באשר לחלופת מעצר, הורה בית משפט השלום על הגשת תסקיר מעצר, תוך שהוא כותב את הדברים הבאים:

"אני בטוחה שזהו מקרה שיש מקום לשקול בו חלופת מעצר ויחד עם זאת צריך לבחון טוב אם אכן מדובר בחלופות מספקות. יכול מאוד להיות שבמסגרת הבדיקות נלמד ניתונים נוספים שיוכלו לשפוך אור על הדרך שבה ניתן יהיה לעזור לשני המשיבים גם מעבר לנושאים שדורשים הכרעה בבקשה זו".

השאלה המתעוררת כאן היא האם נסיבות העניין מצדיקות שחרור העורר בשלב הזה לחלופת מעצר ללא צורך בקבלת תסקיר.

כאמור, בית משפט קמא דחה את הדיון ליום 23.5.11 לשם קבלת תסקיר מעצר.

כבר נאמר כי תסקיר מעצר הוא כלי עזר שבתי המשפט עושים בו שימוש כדי להכריע בשאלת התאמת חלופת המעצר המוצעת במקרים שבהם בית המשפט מתקשה לבחון שתי שאלות: האחת התאמה לחלופה והשניה – הערכת החלופה המתאימה - ראו החלטת כב' הנשיאה בייניש בבש"פ 1092/05 טראבין נ' מדינת ישראל , (ניתנה ביום 27.2.05).

בעניינו של העורר נראה לי כי נסיבות העניין מצביעות על כך כי התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כלומר, עניינו של העורר מתאים לחלופה ולכן על בית המשפט לבחון את החלופה המתאימה, ומשהוצעה לו חלופה אצל האם שנחקרה בבימ"ש, ראה בימ"ש קמא להיעזר בשירות המבחן לצורך בחינת החלופה ובכך לטעמי אין כל דופי. שירות המבחן נדרש כדי לבחון מסוכנות העורר והערכת החלופה המוצעת אם יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת.