לוקס ואח' נ' אלפסי

פסק דין

לידתה של התביעה ביחסי שכירות של דירת מגורים בין התובעים לנתבעת.

1.ביום 5.10.11 נערך ונחתם בין הצדדים חוזה שכירות לפיו השכירה הנתבעת לתובעים דירת מגורים אשר בבעלותה למשך שנת שכירות; מיום 1.11.11 ועד ליום 31.10.12. בגין דמי השכירות מסרו התובעים לנתבעת 12 שיקים על סך של 1700 ₪ כל אחד, כל שיק בגין חודש שכירות אחד.

2.לטענת התובעים לאחר שהם שכרו את הדירה, גילו כי הבית שרץ עכברים ומיני מזיקים אחרים והם פנו לנתבעת אשר לא היתה מוכנה לעשות דבר בנדון. התובעים הוסיפו וטענו כי ביום 29.3.12 נולד בנם הבכור ומאחר והם דאגו לבריאותו, לא יכלו לשאת עוד את המגורים בדירה והם הודיעו לנתבעת כי בכוונתם לעזוב את הדירה. לטענת התובעים, הם הציעו לנתבעת שוכרים חלופיים אולם הנתבעת סירבה, וכך נוצר מצב, כי חרף העובדה שהם פינו את הדירה ביום 1.7.12, המשיכו השיקים שמסרו לנתבעת להיפרע, כעת הם תובעים השבת סכומים אלה ופיצויים נוספים מהנתבעת.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו היא דחתה את טענות התובעים ופירטה כי הטענות אותן הם מעלים נועדו כדי לתרץ את עזיבתם הדירה לפני תום תקופת השכירות בניגוד להסכם השכירות.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובתמונות שהוגשו לי אני סבור כי דין התביעה להידחות. אנמק את קביעתי.

5.עיינתי בתמונות אשר הוצגו לי על ידי התובעים ונראה כי המצב הפיזי של הדירה סביר. המדובר אמנם בדירת צנועה מבחינת מתקניה, אולם אין בה מפגעים חריגים שיכולים לגרום לכינון מזיקים ועכברים. התובעים הציגו בפני שתי תמונות בהן ניתן לראות פגר של עכבר ליד החלון החיצוני של הדירה- כך לטענתה התובעים. אני מסופק כי תמונות אלה יש בהן כדי להוכיח שהמדובר בעכברים שנלכדו בתוך הבית.

התובעים שכרו את הדירה לאחר שראו את מצבה. סביר להניח כי אילו מצב הדבר מחפיר כטענתם, לא היו שוכרים אותה. זאת גם: כפי שהוכח בפני הרי הסכם השכירות נערך ביום 5.10.2011, כחודש לפני שהחלה תקופת השכירות, כאשר תקופה זו נוצלה לשיפוץ על ידי התובעים. אילו מצב הדירה כטענת התובעים, סביר כי היו מעלים טענות לעניין זה מיד כשראו את הדירה ולאחר חודשים רבים לאחר מכן.

6.בבסיס פנייתם של התובעים לנתבעת לסיום יחסי השכירות, עמדה לטענתם עובדת הולדת בנם בכורם. הנתונים מלמדים כי קושי רב טמון בטענתם זו של התובעים, שכן מצד אחד בנם נולד ביום 29.3.12 בעוד שאין מחלוקת כי הם עזבו את הדירה ביום 1.7.12. פער זה בין המועד בו נולדה הסיבה לבקשתם לסיום יחסי השכירות לבין מימוש הדבר בפועל באופן חד צדדי על ידם, לא הובהר על ידי התובעים וכאמור הוא מעורר קושי.

7.אין אני מקבל את טענתם של התובעים כי על הנתבעת להשיב להם את הסכומים ששילמו בגין דמי השכירות לאחר שהם עזבו את הדירה משום שהציעו לנתבעת דיירים חלופיים והיא סירבה. ראשית, הסכם השכירות אינו מעגן את זכותם של התובעים להציע דיירים חלופיים וכך להשתחרר מחיוביהם לפי ההסכם. שנית, אין אני מקבל את הטענה כי הוצעו דיירים כאלה לנתבעת. אני מעדיף את דברי הנתבעת על פני טענות התובעים. יתר על כן, התובעים לא הביאו ראיות לכך שהוצעו דיירים שכאלה (ואין אני מתעלם מהמסרון שהוצג לי על ידי התובעת) ולא נקבו בשמות הדיירים, שלא לדבר על הבאת אחד מהם לפחות לעדות בבית המשפט.

8.עוד עומדת לחובת התובעים התנהלותם בכך כי הם טענו שהנתבעת השכירה את הדירה לאחר, לאחר שהם עזבו אותה והתברר כי טענה זו כלל אינה נכונה. ממסמך שהוגש לי על ידי הנתבעת, עולה כי בתקופה שלאחר שהתובעים עזבו את הדירה, צריכת החשמל היתה מינימלית, דבר אשר מלמד שלא נעשה שימוש בדירה למגורים.

9.סוף דבר, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובעים , ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 350 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: