לוק נ' קנובלביץ

החלטה

המבקשת:רבקה קנובלביץ

המשיבים:מרדכי לוק

גמ"ח עזר אחים

חסדי משה צבי

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשת [היא הנתבעת 1] לדחות תביעת התובע [המשיב 1] על הסף, ולחלופין למחקה, בטענה, שהתביעה קנטרנית ומוגשת בחוסר תום לב, וכי התובע תבע זה מכבר בתביעה נוספת בגין אותו שק, בת.א. 27417-09-09.

לטענתה המבקשת, היא אינה חתומה על השיק, איננה בגדר מושך, ועל כן אין מקום לתבוע ממנה פירעון השיק, ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות.

עוד טוענת היא, כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה. לשיטתה, התובע אך ציין כי הציג השיק לפירעון, אך אין בפיו טענה כי השיק סורב.

לכך השיב התובע כי אכן הודיע לביהמ"ש כי קיים הליך נוסף, ואף עתר לאיחוד התובענות על מנת שתתבררנה יחדיו, וביהמ"ש נעתר לבקשה ואיחד התובענות.

עוד טוען הוא, כי האמור בבקשתה של המבקשת למחוק התביעה על הסף, אינו מעלה כל עילה לדחייתה או מחיקתה; טענת המבקשת לפיה הוא [התובע] אינו טען כי השיק סורב כלל אינה רלוונטית לשיטתו, בעיקר לאור כך שהשיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות בית המשפט, בין היתר במקרים בהם הכתב לא מגלה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר במקרים בהם העדר העילה בולט לעין, או שבכך ניתן לחסוך שמיעתם עדויות רבות [ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ. איסטווד פ"ד כג(1) 604, 608]. השאלה אותה יש לבחון הינה האם במידה והתובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, יהא זכאי הוא לסעד המשפטי המבוקש על ידו.

הכלל הוא כי בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה [ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין ת"א ואח' פ"ד מ(2) 668]. משכך, נוקט בית המשפט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה לפיה מחיקה או דחייה על הסף תינקטנה אך בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, וישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן" [ע"א 35/83 חסין נ. פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724]. עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות בכתב תביעתו, לא יהא זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת, לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש [ע"א 163/84 מדינת ישראל נ. חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ לח(4)1, 8].

במקרה שלפניי, טוענת הנתבעת, כאמור, כי אינה חתומה על השיק ולפיכך איננה המושכת, ומשכך אין לתבוע ממנה את פירעונו.

המקום לברר טענה מסוג זה הינה בדיון הוכחות, תוך שמיעת טענות הצדדים, חקירת עדיהם, ככל שיהיו, ופרישת מלוא הראיות בפני ביהמ"ש, על מנת שיהיו בידיו הכלים להכריע בין טענותיהם המנוגדות.

עולה מהאמור אפוא כי במקרה דנן, לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה, כי אם יוכיח התובע את כל טענות כתב התביעה, לא יהא זכאית לסעד המבוקש, בעיקר לאור כך שהמדובר בטענות כנגד שטר, לאחר שניתנה רשות להתגונן. המדובר אם כן בטענות שיש לשמען, ובסוגיות שיש לבררן עד תום.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה על הסף.

שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך