לופו נ' איטח ואח'

פסק דין

בתאריך 21.4.11 ארעה תאונת שרשרת בכביש אשקלון אשדוד (כביש 4). הרכב הראשון הינו רכבה של התובעת מסוג "מזדה" בה נהג אביה, מר ונונו (להלן: "הרכב הראשון" או "רכב התובעת"). הרכב השני הינו רכבו של הנתבע 1 מסוג "הונדה" (להלן: "הרכב השני" או "רכב הנתבע 1"), הרכב השלישי הינו רכב "מזדה" של הנתבע 3 (להלן: "הרכב השלישי" או "רכב הנתבע 3").

אין חולק שהרכב השני פגע ברכב התובעת וכי הרכב השלישי פגע ברכב השני. הגרסאות של הנתבע 1 והנתבע 3 חלוקות כדלקמן:

בעוד הנתבע 1 טוען כי הוא הספיק לבלום ולא לפגוע ברכב התובעת אלא נהדף על ידי הרכב השלישי ואז פגע ברכב התובעת, טוען הנתבע 3 כי למעשה הוא פגע ברכב הנתבע 1 רק אחרי שהאחרון פגע ברכב התובע כבר.

שמעתי באריכות את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בתמונות ובמסמכים, כמו גם בהדגמות ברכבי הצעצוע שכל המעורבים ערכו במהלך הדיון. עוד שמעתי את עד הראיה מטעם הנתבע 3 אשר נסע ברכב רביעי באותה "שרשרת".

התובעת העמידה את סך תביעתה על 9,714 ₪ הכוללים תיקון בפועל 5,885 ₪, שכר טרחת שמאי 680 ₪ ו-3,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

אין חולק שלתובעת נגרמו נזקים וזאת בלי אשם מצידה, שהרי הנהג, מר ונונו, בהתקרבו לצומת המרומזר, האט את רכבו, ואני מקבלת את גרסתו כאמינה בשל כך שלא הפריז ודייק בפרטים, וכאשר לא ידע פרט מסוים בחר שלא למוסרו. מר ונונו העיד שלא בלם בלימה פתאומית אלא האט בשל כך שהרמזור עמד להתחלף לאדום. עוד העיד מר ונונו שלא זכר כמה "בומים" שמע, ראה דרך המראה רכב אחד שפגע בו וכשיצא ראה רכב נוסף שאף הוא פגע ברכב השני. מר ונונו לא יכול היה לשפוך אור מעבר לכך על נסיבות התאונה.

הנתבע 1 (הרכב השני) עומד על כך שהוא לא הלך באותו יום לקנות חלפים, הרכב אינו רכב שלו, והוא אינו יודע בדיוק האם היו פגיעות באחוריו של הרכב עוד קודם לתאונה. הוא עומד על כך שהנתבע 3 נכנס בו לאחר שהוא עצמו הצליח לבלום ולא פגע ברכב התובעת, ורק לאחר שנהדף פגע ברכב התובע. עוד ציין כי להערכתו הנתבע 3 נסע מהר.

הנתבע 3 העיד שראה את רכב התובעת עוצר, אולם הוא: "לא יודע מי פגע ראשון ושני . אני פגעתי ברכב השני בחזית. לא בטוח האם הוא פגע ראשון. אולי דחפתי אותו".

מטעם הנתבע 3 העיד עד ראיה, שהינו בן דודו של הנתבע 3, אשר מספר כי למעשה רכב הנתבע 3 פגע ברכב השני אך לא הדפו כפי שטוען הנתבע 1.

לאחר שמיעת העדויות, עיון במסמכים וצפייה בהדגמות, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע 1 לפיה הוא נהדף לעבר רכבה של התובעת בה נהג מר ונונו.

הנתבע 1 עמד בעדותו על כך כי הוא נהדף ולא פגע ברכב התובע בשלב הראשון. כמו כן, שלל את טענת הנתבע 3 לפיה נסע ברכב ללא מגן אחורי משום שנסע לקנות חלפים. טיעון זה לא הוכח ולו בבדל ראיה. יכול היה הנתבע 3 להביא עד מטעמו שהינו בעל הרכב שבו נסע הנתבע 1, על מנת לנסות לבסס טענה זו. כידוע, אי הבאת עד על ידי צד יוצרת חזקה כי לו היה העד מגיע, היה מעיד לרעת אותו צד. עוד אציין כי עדותו של הנתבע 3 תומכת במידת מה בגרסת הנתבע 1, שכן הוא בהחלט מעלה אפשרות לפיה דחף את הנתבע 1 לעבר רכב התובע. לכל הפחות אציין כי הוא לא שולל אפשרות זו.

באשר לעדות עד הראיה – אציין כי תמוה בעיניי כיצד יכול היה לראות את מה שקורה בתחילת ה"שרשרת" באשר הוא הרכב הרביעי ברצף כלי הרכב המעורבים בתאונה. ניכר היה בעדותו כי הוא משלב פרטים שראה עם פרטים שלמד מאוחר יותר. מדובר בבן דודו של הנתבע 3. סביר יותר בעיניי שהצליח לראות את מה שקורה ברכב לפניו ולא מעבר לכך.

עוד ראוי לציין שאפילו לגרסת הנתבע 3 לפיה הוא לא דחף את הרכב השני לעבר רכב התובעת, הרי רובצת לפתחו אחריות, שכן אין חולק כי פגע ברכב השני היות שלא שמר מרחק.

מכל האמור עולה שהתובעת עמדה בנטל השכנוע באופן בו מאזן ההסתברויות נוטה לגרסתה וזאת אל מול עמדת הנתבעים 3 ו-4.

לפיכך אני קובעת שהתביעה מתקבלת ככל שהדבר נוגע לנתבעים 3 ו-4 באופן בו הם אחראים לנזק ביחד ולחוד. למען ההבהרה, איני מוצאת כי קיימת אחריות לנתבעים 1 ו-2.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים 3 ו-4 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 7,065 ₪ הכוללים נזק ישיר, שכר טרחת שמאי ו-500 ₪ עוגמת נפש והוצאות כלליות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התשלום ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ב, 19 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.