לוסטינג נ' מרכז רפואי ע"ש א. סוראסקי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לבטל החלטה מיום 6.12.2007, לפיה נמחקה תביעתו של המבקש מחמת חוסר מעש.

התביעה שנמחקה היא תביעתו של מיטיב, התובע שיפוי בגין הטבת נזקה של המשיבה 3.

הבקשה הוגשה רק ביום 3.1.2011, למעלה משלוש שנים לאחר מחיקת התביעה. לטענת ב"כ המבקש, עו"ד רוני גורסקי (להלן: "עו"ד גורסקי"), רק ביום 28.12.2010, מתוך עיון בתיק בית המשפט, נודע לו לראשונה כי ביום 2.7.2007 ניתנה התראה לפני מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש וכי ביום 6.12.2007 נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש. יצויין כי התביעה שנמחקה הוגשה ביום 19.1.2006, משמע, היא נמחקה בחלוף כמעט שנתיים מאז הגשתה, בהעדר מעש מצידו של המבקש.

לטענת עו"ד גורסקי, מי שהיה רשום כמייצג בתיק היה עו"ד אחר, ניסן שאוליאן, משום שעו"ד גורסקי היה מושעה מחברותו בלשכה מיום 1.10.2005 ועד ליום 31.3.2006. עם סיום ההשעייה, היה הטיפול אמור לחזור לידיו של עו"ד גורסקי, אלא שמפאת טעות, הדבר לא דווח לבית המשפט ועו"ד שאוליאן המשיך להיות רשום כמי שמייצג את המבקש. מכל מקום, על פי הטענה, שנתמכה בתצהירו של עו"ד שאוליאן, לא עו"ד שאוליאן ולא עו"ד גורסקי קיבלו את ההתראה בדבר המחיקה הצפויה ואף לא את הודעת המחיקה בפועל.

המבקש טוען כי יש לבטל את המחיקה משום שמסירת התראת מחיקה לפי תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, היא תנאי מוקדם ואין בלתו, שבלעדיו לא ניתן היה להורות על המחיקה. עוד הוא טוען כי יש לבטל את המחיקה מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

המשיבים מתנגדים לבקשה ומעלים שלל טענות בנוגע לאוזלת ידו של עו"ד גורסקי אשר במשך שנים רבות לא בדק את מצב התיק. עוד הם טוענים כי כלל לא ידעו על הגשת התביעה באשר זו מעולם לא הומצאה להם, וכי שינו את מצבם לרעה בכך שהתקשרו בינם לבין עצמם (מזיקים וניזוקה) בהסכם פשרה בו לא היו מתקשרים לו ידעו על קיומה של התביעה (שנמחקה ממילא).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

לצורך הענין אני מוכן להניח כי משום מה המזכירות לא המציאה לבאי כוחו של המבקש לא את התראת המחיקה מחמת חוסר מעש ואף לא את החלטת המחיקה בפועל. עוד אני מוכן להניח כי בהעדר מסירה של הודעה כאמור, לא היה מקום למחוק את התביעה מחמת חוסר מעש. דא עקא, לכל המאוחר, מאז יום 28.12.2010 יודע המבקש הן על התראת המחיקה והן על החלטת המחיקה בפועל. בנסיבות אלה, שומה היה עליו ליתן הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש שגילה בתיק, ממש כשם שהיה נדרש לעשות לו קיבל את התראת המחיקה במועד בו ניתנה. נזכיר כי תקנה 156(ג) קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו".

בענייננו, למרות שבקשתו של המבקש מחזיקה שבעה עמודים, ותשובתו לתגובת המשיבים מחזיקה לא פחות מ- 16 עמודים, הרי שההסבר לחוסר המעש מצידו מצטצמם למשפט אחד ויחיד, בס' 33 לבקשה, בזו הלשון: "בענייננו, סבר הח"מ כי תביעת המבקש כמיטיב תידון לגופה רק לאחר שיוכרע בענין אחריות הנתבעים בתביעת הנזיקין."

יצויין כי תביעת הנזיקין הוגשה עוד בשנת 2002, הועברה לבית המשפט המחוזי מרכז בשנת 2007 והסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.7.2010. השעייתו של עו"ד גורסקי הסתיימה עוד ביום 31.3.2006, חודשיים בלבד לאחר הגשת התביעה. אין בפיו של המבקש כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא גילה כל ענין בגורל התביעה, מיום הגשתה, ולכל המאוחר מיום סיום השעייתו של עו"ד גורסקי, ועד לחודש דצמבר 2010, קרוב לחמש שנים מאוחר יותר, ובחלוף כשלוש שנים מאז המחיקה. אין כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים (שטוענים כי בכלל לא ידעו על הגשת התביעה נגדם, טענה שעו"ד גורסקי מכחיש מכל וכל), ומדוע לא נעשתה כל פעילות בתיק מאז הוגשה התביעה ביום 19.1.2006 ועד אשר נמחקה ביום 6.12.2007. גם הנימוק לפיו סבר המבקש שהתביעה תידון לגופה רק לאחר שתוכרע תביעת הנזיקין, איננו מתקבל על הדעת שכן סברה זו כשלעצמה, אינה מצדיקה את חוסר המעש בתיק במשך זמן כה רב, ולא ברור על יסוד מה ניתן היה לסבור ברצינות כי התביעה תתברר במועד מאוחר יותר, אם לא ניתנה על כך החלטה שיפוטית. ככל שהוגשה בקשה לאיחוד התביעה יחד עם תביעת הנזיקין, כנטען על ידי המבקש, ניתן היה לצפות ממנו כי לכל הפחות יתעניין האם ניתנה החלטה בבקשה זו, מה שהיה מונע את חוסר המעש בתיק. ודוק: חוסר המעש נמשך במשך חמישה חודשים נוספים לאחר שתביעת הנזיקין הסתיימה בהסדר פשרה.

בנסיבות אלה, ומשלא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש של המבקש בתיק, אין כל טעם מעשי לבטל את מחיקתה של התביעה מחמת חוסר מעש, רק על מנת למחוק אותה מחדש מחמת חוסר מעש. נזכיר בהקשר זה כי לא מדובר בחוסר מעש של מה בכך, אלא בחוסר מעש שנמשך במשך קרוב לחמש שנים, מאז הגשת התביעה ביום 19.1.2006, ועד לעיון בתיק ביום 28.12.2010.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: