לוס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה מתיק מספר 744-11-09 מיום 18.10.10 (כב' השופטת מגי כהן) בו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בפסילה וללא ביטוח ונגזרו עליו העונשים הבאים:

מאסר בפועל לתקופה של 230 יום מאחורי סורג ובריח, הפעלת עונש מאסר למשך 200 ימים כפי שפסק על תנאי בימ"ש שלום לתעבורה בתל אביב בתיק פ"ל 1264/08 באופן חופף למאסר שהוטל לעיל.

עונש של מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 48 חודשים, הפסילה מצטברת לכל פסילה אחרת, הפעלת עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 250 ימים כפי שנפסק על תנאי בבימ"ש לתעבורה בתל אביב בתיק 1264/08 לריצוי באופן חופף.

הפעלת עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים כפי שפסק על תנאי בימ"ש לתעבורה בתל אביב לריצוי באופן חופף.

מאחר שביהמ"ש הטיל על המערער מאסר בפועל ולנוכח הפסילה בפועל לא מצא להטיל על המערער קנס או פסילה על תנאי.

המערער הורשע על פי הודאתו בכך שבתאריך 26.2.09 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף שתוקפו פקע ביום 29.6.03 ללא פוליסת ביטוח תקפה ובזמן פסילה. התביעה עתרה לעונש מאסר בפועל , הפעלת המאסר המותנה של 200 ימים, פסילה ממושכת והפעלת פסילות על תנאי בהרשעות 79

ו – 80.

בית המשפט קמא פסק את שפסק לעיל וזאת לאחר ששמע טיעונים מפי ב"כ המערער ומפי המערער עצמו באשר לנסיבותיו האישיות העגומות של המערער. המדובר באב לשלושה אשר שירת שירות מלא בצה"ל, הסתבך כלכלית לאחר שחתם ערבות בנקאית לחבר שברח לחו"ל וכתוצאה מכך יש לו חובות בהיקף של למעלה ממיליון ₪ וחובות במרכז לגביית קנסות בהיקף של 80,000 ₪. המערער גר בשכירות, עובד כמחלק עיתונים, עבודתו מתבצעת רגלית ובאופניים ובנוסף לכך אוסף בקבוקים וביהמ"ש אכן שוכנע שמצבו הכלכלי של המערער הוא בכי רע ולכן שקל לקבל בעניינו של המערער תסקיר שירות מבחן.

בנוגע לתסקיר, לא מצא בית המשפט קמא במקרה זה צורך לקבל תסקיר שכן נסיבותיו האישיות פורטו על ידי המערער ובא כוחו וכידוע אין בהמלצת שירות המבחן כדי לחייב את בית המשפט ומה עוד שתסקיר מתייחס למצבו האינדיווידואלי של המערער ועל בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי.

עברו התעבורתי של המערער:

המערער הוציא רישיון נהיגה בשנת 70 ולחובתו 79 הרשעות קודמות. עברו התעבורתי מכביד ביותר הן לפי מספר הרשעות והן לפי מהותן. כפי שכתב בית המשפט קמא , מעיון בגיליון ההרשעות עולה כי למערער עבירות רבות חוזרות בגין פקיעת רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בגינן נשפט המערער מספר פעמים. כמו כן, המערער הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה בשנת 77, בשנת 95 ובשנת 2008.

על המערער הוטלו בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה עונשים של מאסר על תנאי ל – 4 חודשים פעמיים (הרשעה 21 והרשעה 30). כפי שכתב בימ"ש קמא המאסרים על תנאי אשר הושתו על המערער לא הרתיעו אותו מלהמשיך לנהוג בזמן פסילה ובאפריל 2009 נתפס פעם נוספת המערער כאשר הוא נוהג בזמן פסילה ובימ"ש לתעבורה תל אביב (כב' השופט איזקסון בתיק מספר 1268/08) הטיל עליו בין היתר מאסר על תנאי של 200 ימים למשך שלוש שנים אולם מסתבר שהתנאי שהושת לא הרתיע את המערער ומספר חודשים לאחר מכן בפברואר 2009 ביצע את העבירות נשוא תיק זה.

באשר לעבירה של נהיגה בעת פסילה, נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה כי:

"מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה והוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו דינו מאסר שלוש שנים".

החומרה שבנהיגה בזמן פסילה נקבעה כבר בהלכה הפסוקה, ראה רע"פ 3251/91 ישי נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ה (5) 441, שם נכתב בין היתר:

"נהיגה בזמן פסילה הינה אחת מן העבירות החמורות המצדיקות ענישה מחמירה".

ברע"פ 3878/05 יעקב בן גוזי נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה והותיר על כנו עונש למערער שנהג בזמן פסילה, מאסר בפועל לתקופה בת 12 חודשים והפעיל מאסר על תנאי בין 12 חודשים בחופף וזאת על אף המלצת קצין המבחן שלא להטיל עונש מאסר בהיות הנהג אב ל – 10 ילדים מפרנס יחיד ורב קהילתי. ראה לעניין זה גם רע"פ 5642/05 אלי יהודה נ' מדינת ישראל וכן רע"פ 3425/10 אבדר נ' מדינת ישראל מיום 10.5.10 (פורסם בנבו).

בעניין דנן מדובר בנהיגה בשעת פסילה ללא שהנהיגה הביאה לתוצאה כלשהי, דהיינו לפגיעה בגוף או ברכוש. בית המשפט קמא נתן דעתו לכל הנתונים המקלים ולכן ראה לחפוף מאסר על תנאי למשך 200 ימים עם התיק דנן, דהיינו, בגין הנהיגה בפסילה בתיק דנן למעשה נגזרו על המערער 30 ימי מאסר בלבד. לפיכך אני סבור שביהמ"ש לקח בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים ואיזן כראוי בין כל האינטרסים לרבות האינטרס האישי של המערער והאינטרס הציבורי.

לא מצאתי פגם בגזר דינו של בימ"ש קמא ולכן דין הערעור להידחות.