לונדנר נ' רחמים ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה בסך 16,091 ₪ שהוגשה בהליך של תביעות קטנות,

וכן תביעה בסך 4,335 ₪ בתיק 36770-04-10 שאוחדה עם תביעה זו.

רקע

רחמים מיכאל (להלן:"תובע 2 / נתבע 1") הינו נהג של רכב פרטי שהיה מעורב בתאונה דרכים נשוא תביעה זו. אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן:"נתבע 2") הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את תובע 2 בכל הזמנים הרלוונטיים. זגרון צור חיים (להלן:"נתבע 4") הינו המחזיק של רכב מסחרי שהיה נהוג על ידו והיה מעורב בתאונה. חברת החשמל לישראל (להלן:"נתבעת 3") הינה הבעלים של הרכב שהיה נהוג בידי נתבע 4, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"נתבעת 5") הינה המבטחת של רכב הנהוג על ידי נתבע 4 בזמנים האמורים.

ביום 07.11.09 שעה 21.15 לערך התרחשה תאונת דרכים (להלן:"התאונה") בין תובע 2 לנתבע 4, בצומת הרחובות מדינת היהודים פינת נעמי שמר בהרצלייה. לטענת תובע 2, נתבע 4 חצה את הצומת בזמן מופע אור אדום ובכך התנגש בתובע 2 שחצה את הצומת במופע האור ירוק. כתוצאה מהתאונה פגע רכב נתבע 4 ברכב של הגב' טובה לונדנר (להלן:"תובעת 1"). לתובע 2 ולנתבע 4 אין כל טענה לגבי מידת מעורבותה של תובעת 1 בתאונה ומודים כי הפגיעה ברכבה הינה תוצאה ישירה של התנגשותם אם כי לא מודים באחריות לתאונה. כתוצאה מהתאונה ניזוק רכב תובע 2 עד כדי אובדן מוחלט. תביעה זו תדון באחריות לתאונה בין תובע 2 לבין נתבע 4.

תובע 2 ונתבע 4 טוענים כי הם נכנסו לצומת בזמן מופע האור הירוק וכי הרכב האחר הוא שחצה את הצומת באדום וגרם לתאונה.

משטרת מחוז ת"א אשר חקרה את האירוע לא מצאה לנכון להגיש כתב אישום בפלילים כנגד מי מהצדדים על אשמתו בתאונה.

דיון

אציין, למעלה מן הצורך, כי בתיק זה, כבכל הליך אזרחי שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את הטענות מוטל עליו, כשנטל זה נקבע על פי "הטיית מאזן ההסתברות" (בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 598, 589).

משכך, קביעותיי בתיק זה, אין בהם בכדי להשפיע על ההליך הפלילי בו מידת ההוכחה הנדרשת להרשעה היא "מעל לספק סביר" (ראה ספרו של המלומד י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמודים 1466 – 1472).

משמיעת דברי הצדדים ומעיון בראיות שהוצגו בפני - הנני בדעה כי התובע לא נשא בנטל זה וכי דין התביעה להידחות מסיבה זו בלבד. לא ניתן על סמך הראיות שהובאו להכריע האם האחריות לתאונה נשוא התביעה מוטלת על כתפי תובע 2 או על נתבע 4.

התובע 2 העיד את רעייתו, בעדותה חזרה מילה אחר מילה על טענות בעלה כאילו הדברים נלמדו בעל פה וגרסתה הוכנה על מנת לתמוך בטענות בעלה אשר נהג ביום האירוע. משכך אין אני מוצא לתת משקל לעדותה בתאונה זו, כמשקל עדות אובייקטיבית שיכולה לסייע לעדות בעל דין על פי סעיף 54 לפקודת הראיות.

כאשר אני בוחן את הזירה בה התרחשה התאונה אני מוצא כי לשני המעורבים הייתה יכולת צפייה לתוך עומק הצומת וכן אל הרכבים אשר התקרבו לחצייה.

עם זאת תמה אני על מהירות בה נהג תובע 2 בסמוך לתאונה, התובע ציין כי נהג במהירות של 45 קמ"ש. בעדות רעייתו במשטרה נמסר אף 50 קמ"ש. מהירות זו היא המהירות המרבית המותרת לסוג הדרך, אם כי אינה המהירות הסבירה על פי מכלול הנסיבות עובר לתאונה ולראיה תוצאותיה העגומות.

כניסתו של תובע 2 מתיישבת יותר הגיונית עם האפשרות כי הוא הגיע לצומת במהירות תוך חציית הצומת במופע האור הצהוב ואולי אף תחילתו של המופע האדום, שכן עצירה בטוחה לפני הצומת במהירות בה התקרב אל הצומת הייתה בלתי אפשרית, ובחר לסיים את החצייה.

נתבע 4 העיד כי עמד בעצירה מוחלטת בכניסה אל הצומת כאשר ברמזור מופע האדום, משהתחלף לאדום צהוב החל בנסיעתו ופנייתו ללא שבחן כי הצומת פנוי מרכב, טענה זו מתיישבת עם התפיסה כי התובע 2 טרם הגיע אל הצומת שכן נסע במהירות, אך גם לגרסה זו לא נמצאו ראיות, לא עדויות חיצוניות ולא ראיות קבילות אחרות.

לאחר שהובאו בפניי עדויות הצדדים וראיותיהם מצאתי כי קיימת בעיתיות, בלשון המעטה, בגרסאותיהם העובדתיות השונות של הצדדים, על כך עמד בית המשפט העליון בענין ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (ט"פ, ניתן ביום 16.2.04 מפי כב' השופט גרוניס) בקובעו:

"לאור בחינת טיעוני הצדדים בשאלת ביטול הסכם שכר הטרחה, איני סבור שמי מהם ביסס עדיפות ראייתית על פני יריבו והוכיח כי גרסתו העובדתית מסתברת יותר. כאמור, גרסאותיהם של שני הצדדים רצופות פירכות וסתירות והן מעוררות שורה של תהיות. הגרסאות בעייתיות במידה כזו, שלא ניתן לומר כי אחת מהן מהימנה יותר מן השנייה. משהגענו למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות, הרי ההכרעה תיפול על פי התשובה לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע".

מכוון שהגעתי למסקנה כי כפות המאזניים מעוינות, אני מוצא לדחות את תביעת רחמים מיכאל ולהטיל את האחריות על תאונה והנזקים שנגרמו לגבי טובה לונדנר על שני הצדדים האחרים באחריות שווה.