לומברוסו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים, מיום 26/6/12 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה בתחולה מיום 1/7/10 ("ההחלטה").

2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין בהסכמה מיום 3/5/12 (ב"ל 11- 07- 17840) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוטל על הוועדה למלא במדויק את הוראות פסק הדין הקודם בעניינו של המערער (ב"ל 10- 11- 45204 מיום 4/4/11), אשר הורה לוועדה לציין את ההבדלים שבין ממצאי ועדות קודמות לשירותים מיוחדים בהן נקבעו למערער אחוזי שר"ם לבין תוצאות בדיקתו האחרונה. המערער התחייב לשתף פעולה והובהר כי לא יוכל לבוא בעתיד בטענה שעניינה העדר שיתוף פעולה.

3. לטענת המערער, טעתה הוועדה בקביעותיה בכל הנוגע לסעיפי ההלבשה, האכילה והרחצה.

4.המשיב טוען, כי הוראות פסק הדין קוימו במלואן, וכי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

5.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

א.הוועדה התכנסה ביום 26/6/12, עיינה בפסקי הדין ובפרוטוקולים של הוועדות הקודמות. כמו כן, עיינה הוועדה בדו"ח האבחון הרפואי מיום 15/7/10, דו"ח הערכת תלות רופא מיום 16/8/10 ודו"ח הערכת תלות אחות מיום 29/7/10, וכן בתיק הרפואי של המערער ובמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה.

ב.בנוגע לניידות בתוך הבית ציינה הוועדה כי המערער הולך, יושב וקם בכוחות עצמו. לכן קבעה הוועדה כי המערער עצמאי בניידותו בתוך הבית.

ג.בכל הקשור לתחום ההלבשה, לאור העובדה כי בחדר הבדיקה המערער פשט ולבש חולצה ומכנסיים, הוריד וגרב גרביים, חלץ ונעל נעל ספורט ימין, פתח שרוכים, אך לא הצליח לשרוך ולא הצליח לסגור רוכסן במכנסיים, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער זקוק לסיוע מועט בתחום ההלבשה בכל הנוגע לשריכה וכתפור.

ד.בכל הקשור לסעיף הרחצה קבעה הוועדה, בהסתמך על בדיקתה, כי המערער רחץ בעצמו פנים וידיים וניגב. הוועדה התרשמה כי המערער מסוגלת להתרחץ בכוחות עצמו, למעט רחיצת יד שמאל, חפיפת ראש וכן נוכחות בזמן רחצה. לפיכך, קבעה הוועדה כי המערער זקוק לסיוע מועט בכל הקשור לרחצה.

ה.לעניין סעיף האכילה קבעה הוועדה, כי המערער זקוק לסיוע בחימום ובהגשה, והוא עצמאי באכילה ובשתייה. משכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער זקוק לסיוע מועט באכילה.

ו.בסעיף ההיגיינה האישית ועל פי דברי המערער, ציינה הוועדה כי המערער שולט על הסוגרים, עצמאי בשימוש בשירותים, כולל ניידות, הלבשה והיגיינה אישית. הוועדה קבעה שהמערער עצמאי בתחום ההיגיינה האישית.

ז.עוד קבעה הוועדה כי המערער אינו זקוק להשגחה, שכן אינו יוזם פעולות המסכנות את עצמו או את הסביבה.

6.עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה נימקה את החלטתה בנוגע למידת תלותו של המערער בזולת בכל הקשור לפעולות היום יום בסעיפי הניידות בבית, ההלבשה, הרחצה, האכילה וההיגיינה האישית, ונתנה את החלטתה באופן מפורט ומנומק. הוועדה התייחסה בהרחבה לכל אחת מפעולות היום יום, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. אשר על כן, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

7.הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדות עררים קודמות, מיום 31/10/10 ומיום 12/6/11, ולאחר שערכה למערער בדיקת תלות, ציינה כי אינה יכולה להסביר את השוני בממצאים ובקביעות. לדעת הוועדה, ייתכן שמקור ההבדל הינו בטעות בהערכה הקודמת. מדובר בהנמקה ראויה, לאור ממצאיה המפורטים של הוועדה נשוא הערעור.

8.יתר טענות המערער, בעניין היזקקותו לעזרה וסיוע בתחום ההלבשה, האכילה והרחצה, מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. טענות המערער מבקשות לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינן להידחות.

9.לאור כל האמור, שוכנעתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן, ולא מצאתי בטיעוני הערעור כל נימוק משפטי, אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה לעררים.