לולוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת בימ"ש שלום תעבורה מרכז, מפי כב' השופטת טל אוסטפלד, בתיק תעבורה 3556-10-12, מיום 26.10.13 והחלטה קודמת שניתנה על ידי ביהמ"ש מיום 1.1.13.

בימ"ש קמא דחה בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב – 1982.

למען הזהירות, מתבקש ביהמ"ש להאריך המועד להגשת הודעת הערעור.

על פי עובדות כתב האישום, יוחסה למערער עבירה של נהיגה בשכרות מיום 14.9.12, על פי דוח מספר 50-2-0089317-5.

ביום 29.10.12 הורשע המערער בהיעדרו ונדון לפסילה בת 36 חודשים.

פסה"ד הובא לידיעת המערער ובהתאם הופקד רישיונו במזכירות ביום 18.12.12.

ביום 2.12.12 הוגשה בקשה לביטול גזר הדין מבלי להתייחס לקיומם של פגמים בראיות, ואשר בכללותן יש כדי לגרום לעיוות דין.

ביום 1.1.13 דחה בית משפט הבקשה.

ביום 24.10.13 הוגשה בקשה נוספת לביטול פסק הדין, וביום 26.10.13 דחה בית משפט הבקשה ללא נימוק נוסף, תוך הפניית ב"כ המערער להחלטתו הקודמת מיום 1.1.13.

לטענת ב"כ המערער, לאחר בחינת חומר הראיות, הרי אם לא תוצג כל התמונה במלואה בפני ביהמ"ש יביא הדבר לעיוות דין למערער, שכן למערער טענות מהותיות הנוגעות לעצם ביצוע העבירה שיש בהן כדי להביא לזיכויו.

לא התקיים תנאי בסיסי של המתנה בת 15 דקות ממועד העיכוב ועד למועד בדיקת הינשוף.

לא נעשה שימוש בפיה חדשה עם כל נשיפה שבוצעה.

על פי בדיקת המאפיינים למערער התרשמות השוטר רס"ל רונן חנוכה הינה בדבר שכרות קלה.

פלטי הינשוף לא נחתמו על ידי המערער ולכאורה על פי התרשומת סירב לחתום אך המערער עומד על טענתו כי לא התבקש כלל לחתום על פלטי הינשוף.

עוד נטען כי ייתכן ובסבירות גבוהה שבמועד הנהיגה המערער לא היה שיכור לאור המידה הנמוכה שנמדדה במכשיר הינשוף – 320 מיקרוגרם.

על ביהמ"ש ליתן למערער הזדמנות להוכיח טענותיו אלה.

עוד נטען כי בנסיבותיו האישיות, היותו רווק בן 34, אחיו הבכור נכה בדרגה של 100 אחוז בשל פיגור שכלי, נטל הפרנסה על המערער, אי התייצבותו לדיון לא נעשתה במכוון ועל יסוד כל האמור לעיל יש לבטל פסק הדין.

ב"כ המשיבה מבקשת לציין כי המערער קיבל הדו"ח, זומן לבית המשפט, לא התייצב ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו.

מדובר בהגשת בקשה ראשונה לביטול גזר דין ביום 2.12.12 מהנימוק כי מועד הדיון לא היה ברור,