לויסון ואח' נ' פופר ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), עורך דין במקצועו, בגין רשלנות מקצועית, ונגד הנתבעת 2, חברה לביטוח (להלן: "חברת הביטוח"), בה היה הנתבע מבוטח בתקופה הרלוונטית בביטוח אחריות מקצועית.

חברת הביטוח התכחשה לחובתה ליתן כיסוי ביטוחי, ולפיכך הגיש נגדה הנתבע הודעה לצד ג'.

בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה ניתן פסק דין בתביעה העיקרית נגד הנתבע לטובת התובעים, על סך 480,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית של חוב פסוק מאותו יום ועד מועד התשלום, התביעה בין הנתבע וצד ג' תמשיך להתברר, ובמידה וחברת הביטוח תחויב בסכום כלשהו, היא תשלמו ישירות לתובעים בניכוי השתתפות עצמית. כן הוסכם כי הנתבע וצד ג' שומרים על זכויותיהם להעלות בתביעה שבינם את הטענות שבכתבי טענותיהם.

א. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.

1.הנתבע ייצג את התובעים בתביעה בגין ליקויי בנייה שהגישו נגד חברה קבלנית, קאלש מרדכי נכסים ובניין (1994) בע"מ (להלן: "הקבלן"), על סך 2,717,836 ₪, לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1020/02). הצדדים לתביעת ליקויי הבנייה הגיעו להסכמה דיונית בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס יצחק ברמן, שנתן חוות דעת בדבר הליקויים.

2.בית המשפט שדן בתביעת הליקויים קצב מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים ואלה לא עמדו בו. בדיון מיום 21.11.05 הודיע עו"ד ממשרדו של הנתבע כי עקב טעות לא הוגשו התצהירים ולא התבקשה דחייה. בעקבות זאת קבע כבוד השופט, הרשם ש' ברוך ז"ל, כי לא הוגשו תצהירים וחוות דעת, וכי יש לקבוע כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם, אך לבסוף האריך את המועד להגשת התצהירים עד יום 15.12.05, כפוף לתשלום הוצאות לטובת הנתבעים בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עד ליום 1.12.05. כן קבע כי: "לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו, תיחשב הבקשה להארכת מועד כאילו נדחתה, והתובעים יחשבו כמי שלא הוכיחו את תביעתם, על כל המשמעויות הידועות לכך".

3.התצהירים לא הוגשו, וההוצאות לא שולמו, וביום 28.12.05 קבע השופט ברוך כי התובעים לא הגישו תצהירים במועד ולא שילמו את ההוצאות ולפיכך לא הוכיחו את תביעתם והיא נדחית. כן חויבו התובעים בהוצאות בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

4.ביום 29.1.06 הגיש הנתבע בשם התובעים בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 28.12.05, וביום 20.3.06 דחה השופט ברוך את הבקשה, הן בשל כך שלא קוים התנאי להארכת המועד, והן משום שלא הצביעו על טעמים שיש בהם כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

5.ביום 25.4.06 הגיש הנתבע בשם התובעים הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1921/06), על ההחלטה מיום 20.3.06 לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. ביום 26.6.06 נדון הערעור, במסגרתו הצהיר הנתבע כי ההוצאות שקבע השופט ברוך לא שולמו מאחר והנתבע הבין כי ב"כ הקבלן ויתר עליהם. כבוד השופטת ש' דותן קבעה כי הערעור הוגש באיחור של 7 ימים, כי הנתבע לא טען במסגרת הערעור דבר בשאלת הסמכות לדחות את התביעה בשל אי הגשת התצהירים או שהייתה סמכות רק למחוק אותה, ולכן אין מקום לדון בשאלה זו במסגרת הערעור, כמו כן קבעה כי הטענות שהעלה הנתבע בדבר הסכמת ב"כ הקבלן לוותר על ההוצאות אינן מבוססות, וכך גם הטענות לפיהן לא הוגשו התצהירים עקב טעות של פקידה במשרדו. לבסוף, קבע בית המשפט כי מאחר ומומחה מוסכם מטעם בית המשפט קבע כי נתגלו ליקויי בנייה בהיקף של כ- 700,000 ₪, הרי שהתביעה אינה מחוסרת בסיס, וניתן יהיה להסתפק במחיקת התביעה, בכפוף לכך שכל ההוצאות שנפסקו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ישולמו לא יאוחר מיום 15.10.06, וכי אז ניתן יהיה להגיש תביעה חדשה, ולהמשיך את ההליך מהמקום אליו הגיע.

6.דברים אלה נודעו לתובעים, לטענתם, באוגוסט 2007. כמה מהתובעים קיימו עם הנתבע פגישה, בה טען הנתבע כי שילם את ההוצאות שנפסקו, והעניין הוסדר. אולם, מאוחר יותר נודע להם כי לטענת הקבלן, שילם הנתבע סך של 72,279 ₪, הנמוך ב- 3,767 ₪ מהסכום שהיה עליו לשלם, וכי השיק הגיע לקבלן רק ביום 23.10.06, בעוד שהתשלום היה צריך להיעשות עד 15.10.06. לפיכך, לטענת הקבלן, לא עמדו התובעים באף אחד משני התנאים שנקבעו לכך שהתביעה תימחק במקום שתידחה, והיא נותרה תביעה שנדחתה.

7.לפיכך טוענים התובעים בתביעתם כי הנתבע לא הגיש במועד תצהירי עדות ראשית, לא הגיש במועד הודעת ערעור, לא כלל בהודעת הערעור טיעונים שהיה עליו לכלול, לא דיווח לתובעים על ההוצאות ועל ההוצאות הנוספות, לא שילם את ההוצאות ולבסוף שילם חלקית ולא במועד, ולא הודיע לנתבעים דבר מכל האמור לעיל.

8.התביעה הוגשה על ידי התובעים בגין הנזקים הנטענים שנגרמו להם נגד הנתבע, בגין רשלנותו, ונגד חברת הביטוח, על פי פוליסת הביטוח שהוציאה לנתבע.

9.הנתבע טוען כי עמד בתנאים שנקבעו בהחלטת כבוד השופטת דותן במלואם ובמועדם ולפיכך התביעה היא תביעה שנמחקה ולא תביעה שנדחתה, וניתן להמשיך לנהל אותה מהשלב אליו היא הגיעה. גם אם נותר סכום זעום כהפרש ריבית לטובת הקבלן, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה והתביעה היא בגדר תביעה שנמחקה. הסיבה שהתובעים לא הגישו את התביעה נגד הקבלן נעוצה בקשיי גבייה, שהיו צפויים להיות מלכתחילה.

10.הנתבע טוען כי כל מסכת האירועים שלעיל, שקדמה להחלטה בערעור אינה רלוונטית שכן ב"מבחן התוצאה" אפשר בית המשפט של הערעור את הגשת התביעה מחדש.

11.הנתבע טוען כי הפוליסה מכסה את האירוע נשוא התביעה שהוגשה ביום 28.9.08 היא הפוליסה לתקופה 1.1.08 – 31.12.08 (להלן: "פוליסת 2008"), שיש לה פרק הרחבות ובסעיף 2 לו נקבע כי הודעה על תביעה שנמסרה באיחור תחשב כהודעה שנמסרה על פי תנאי הפוליסה בתנאי שקיים רצף ביטוחי עם החברה בין המועד בו נודע למבוטח לראשונה על האירוע ובין מועד מסירת ההודעה לחברה (ואין מחלוקת בעניינינו בדבר הרצף הביטוחי האמור).

12.הנתבע טוען כי לא אחר במסירת ההודעה לחברת הביטוח, כי גם אם אחר, אין בכך לפטור אותה מהחבות, הן על פי פוליסת 2006 והן על פי פוליסת 2008, כי המחדלים בהודעה, ככל שהיו, לא השפיעו על הסיכון של חברת הביטוח, ואף אילו השפיעו, אין בכך, בנסיבות, כדי לפטור אותה מהחבות.

13.חברת הביטוח טוענת כי תנאי מהותי בפוליסה הוא שיתוף פעולה מלא מצידו של המבוטח, שנדרש למסור גרסה ומסמכים, באופן שיאפשר לחברת הביטוח להתגונן מחד, ולבדוק את חבותה מאידך. הנתבע לא מסר הודעה על התביעה או בדבר מכתבי הדרישה שהופנו אליו, קודם להגשת התביעה, לא מסר דבר ביחס לטענות שהועלו כלפיו, ולא הודיע לה על ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט (קודם על ידי הרשם ואחר כך ע"י בית המשפט המחוזי).

14.לטענתה, אילו הודיע לה, בכל אחד מהשלבים האמורים, הייתה חברת הביטוח פועלת כך שתביעה זו לא הייתה באה אל העולם: מוודאת כי התצהירים יוגשו בזמן, כי הסכומים שנפסקו כהוצאות ושכ"ט כתנאי להגשת התביעה ישולמו, כי הטענות הנכונות יועלו בערעור וכו'.

15.כן טוענת חברת הביטוח כי הנתבע לא דיווח לה על הסיכון כי תוגש כלפיו תביעה גם לאחר שקיבל מהתובעים מכתבי דרישה. הוא לא פנה לחברת הביטוח, לא ביקש את הפעלת הפוליסה, והתעלם מכל המכתבים ששוגרו אליו.