לויניאוס(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 2.2.2012 שלא לבחון מחדש בקשתו של העותר למעמד בישראל בהתאם ל"נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל מיום 2.1.2011" (להלן: "הנוהל החדש"), וכנגד צו המשמורת שהוציא המשיב לעותר לאחר שהייה במשמורת כ – 4 שנים.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

העותר, אזרח ניגריה, יליד 1975, הסתנן לישראל שלא כדין דרך גבול מצריים, בסביבות 30.10.07. בסמוך לאחר הסתננותו נעצר העותר ע"י צה"ל והושם במשמורת. העותר טען כי הוא שייך לשבט igaw, וכי הוא נתון לסכנת חיים בניגריה מצד שבטים אחרים שמנסים להשיג ממנו שטח של חווה שירש מאביו מאחר שהיא קרובה למקור נפט. לטענת העותר, לאחר פטירת אביו הגיעו אנשים מהשבטים המתנגדים וחיפשוהו באוניברסיטה בה למד על מנת לפגוע בו. העותר ברח בשנת 2004 למרוקו ושם שהה חודשיים, ומשם המשיך ללוב שם שהה 3 חודשים. בלוב עבר העותר תאונת דרכים במהלכה שבר רגלו, ובעטיה עבר שיקום במשך שנתיים. לאחר שהחלים העותר, עבד בלוב בחברת נפט אוסטרלית, שם ניסה להמשיך בלימודיו בכימיה תעשייתית בהם החל בניגריה באוניברסיטה בלגוס, אך הדבר לא התאפשר. העותר עבר מלוב למצריים על מנת להמשיך בלימודי הכימיה, אך במצריים לא יכל למצוא עבודה במשך 3 חודשים, ולכן המשיך לישראל כדי למצוא בה עבודה ובמקביל ללמוד כימיה בתוכנית ערב. בקשת העותר לקבלת מעמד של פליט בישראל לפי אמנת הפליטים נדחתה בשל חוסר מהימנות גרסתו, וגם ערר שהגיש העותר על החלטת הסירוב נדחה. העותר ביקש כי המשיב ידון מחדש בבקשתו למעמד בישראל לפי האמנה מכוח הנוהל החדש שנכנס לתוקף ביום 2.1.2011. בקשתו לעיון מחדש נדחתה בנימוק שבפועל בקשתו לא נדחתה על הסף (כפי שמאפשר הנוהל החדש) אלא נדונה לאחר ראיון מקיף ע"י יו"ר הועדה וע"י חברי הועדה. על ההחלטה הנ"ל שדחתה בקשתו לעיון מחדש הגיש העותר את העתירה דנן, על מנת שתיבחן בקשתו שוב, עפ"י הנוהל החדש.

טענות הצדדים

ב"כ העותר טענה כי העותר נמצא בסכנת חיים בניגריה בשל רדיפה מצד שבטים שרצו להשיג ממנו קרקע שירש מאביו. העותר נמצא במשמורת כבר כ – 4.5. שנים, ובדצמבר 2009 אף ביצע העותר ניסיון אובדני במתקן המשמורת. אומנם פעם אחת הביע העותר לפני ביה"ד רצון לחזור לארצו, אך זאת בשל תשישותו הנפשית. לאחר אותו דיון הוא בירר על המצב בארצו, ומשנודע לו שהסכנה לחייו בניגריה טרם חלפה הוא חזר בו מהסכמתו לחזור לניגריה. המסמך של התלונה שהגיש העותר לטענתו עוד בשנת 2003 במשטרה בלגוס, בגין איומים על חייו, (נספח 11 לתשובת המשיב לעתירה) אכן הונפק כ– 4 שנים לאחר הגשת התלונה, ולכן מצויין באישור שמשנת 2004 העותר מדווח כנעדר. עוד טענה ב"כ העותר כי דחיית בקשתו של העותר ע"י ראש הרשות מר גנוט הייתה כוללנית ביחד עם עוד 17 מבקשי מעמד ללא התייחסות ובדיקה פרטנית וממשית ביחס לעותר. כתב הזכויות על חלקת האדמה שהעותר ירש מאביו לא הומצא ע"י העותר מאחר שלא הייתה מחלוקת לגביו. בלוב לא הייתה נציגות של האו"ם שאליה העותר יכל היה לפנות בבקשה למעמד כפליט, ובמצריים העותר פנה לאו"ם בבקשת מעמד, אך היו שם יותר מדי אנשים בתור. לשאלת ביהמ"ש מדוע העותר לא יכול לחזור לאיזור אחר בניגריה השיב העותר, כי השבט שרודף אותו נמצא בכל ניגריה. עוד הוסיף העותר כי הוא לא יכול לשנות את שם משפחתו מפני שאינו רוצה לשקר, ומאחר שרוצה לשמור על המורשת של משפחתו, וכי הוא מתכוון להישאר בישראל רק עד אחרי שהמשבר יחלוף.

ב"כ המשיבים טענה לעומת זאת, כי מסמך התלונה למשטרה משנת 2003 הוא מצולם ולא מקורי, והלוגו של משטרת לגוס שמצוי בו שונה במעט מהסמל הנכון של אותה משטרה. החותמת שבתחתית המסמך מראה שהמסמך נחתם בסמוך לתאריך הגשת התלונה. התלונה הזו הוזכרה לראשונה ע"י העותר רק בבקשתו האחרונה. בראיון הראשון שנערך לעותר לאחר שנכנס לארץ, הוא לא ציין כלל את רדיפתו, אלא רק שהוא התייאש מהמצב בניגריה ורוצה להישאר בישראל. העותר לא הוכיח כי נרדף על רקע דת, מין גזע אזרחות או השקפה פוליטית, וכלל לא הוכיח היותו נרדף, שכן רדיפה כלכלית איננה רדיפה המקנה מעמד של פליט לפי האמנה. עוד הוסיפה ב"כ העותר כי יש לעותר אחים קטנים שנשארו באותו כפר בניגריה, ואם העותר אכן היה מוכרז כנעדר, הירושה הייתה עוברת אליהם וגם הם היו נרדפים באותו אופן, מה שכלל לא נטען.

דיון

העותר ביקש לבחון את עניינו בשנית בהתאם ל-"נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל" שנכנס לתוקף ביום 2.1.2011 .

אינני מוצאת עילה מספקת לבקשה זו. עניינו של העותר נבדק מספר פעמים, ונימוקי הסירוב לפיהם העותר לא הוכיח רדיפה בארץ מוצאו על רקע אחת העילות הקבועות באמנה, נמצאו סבירים ומעוגנים בתשתית הראייתית. כך למשל נימוקי הועדה שתלתה החלטתה בחוסר קוהרנטיות בגרסאות השונות שמסר העותר מראיון לראיון. כך גם באשר לעובדה שהעותר כלל לא דיבר על סכנת חיים או כל סכנה אחרת בשימוע הראשון שנערך לו ביום 5.11.07, בסמוך לאחר הסתננותו ארצה, אלא על רצון לחיות בארץ ולעבוד בה:

"הגעתי לישראל לאחר שחיפשתי עבודה במצרים ולא מצאתי, שהיתי במצרים 3 חודשים..אני רוצה להישאר בישראל ולעבוד. אני מוכן לקבל על עצמי את חובות המדינה ולהישאר כאן".

("פרוטוקול שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים {שבח"ים}", נספח 1 לתגובה המקדמית של המשיב לעתירה (להלן: "תגובת המשיב").

למעשה טענתה היחידה של באת כוחו של העותר היא כי מסיבות כלכליות שקשורות לבעלות על קרקע הוא נרדף ע"י שבט אחר שלטענתו רצח את אביו. טענתו זאת של העותר לא מתיישבת עם העובדה שכל משפחתו של העותר, לרבות אשתו, ילדו התינוק ואחיו הצעירים יותר, ממשיכה לגור בניגריה (עמ' 2 לנספח 4 לתגובת המשיב), כאשר העותר עצמו כלל לא דיווח שהם נרדפים. כמו כן, העותר סתר עצמו כשטען במקום אחד כי איימו עליו מספר אנשים ובמקום אחר דיבר על איש אחד. עוד יצויין כי איום כלכלי איננו עילה להענקת מעמד של פליט לפי האמנה.

יתר על כן, לפני הגעתו לישראל העותר בחר לשהות בארצות אחרות. הוא שהה במרוקו, לוב ומצריים, במשך תקופה מצטברת של כשנתיים וחצי, אך לא פנה לנציגות האו"ם באותן ארצות על מנת להסדיר את מעמדו כפליט לפי האמנה. כשנשאל העותר מדוע כאשר שהה במצריים לא פנה שם לנציגות האו"ם, השיב שהלך לנציגות האו"ם במצריים, אך מאחר שהיה שם תור גדול הוא עזב כי לא רצה לחכות (עמ' 3 לפרוט', ש' 5). נימוק כזה בוודאי אינו יכול להתקבל.

בראיון לפני ביה"ד למשמורת מיום 8.7.2011 , אמר העותר שעבר מלוב למצריים ואח"כ לישראל במטרה למצוא גם עבודה וגם אפשרות להמשיך בלימודי הכימיה בהם החל באוניברסיטה בניגריה:

"המשכתי למצריים בתקווה להמשיך את לימודיי. במצריים לא יכולתי למצוא עבודה במשך 3 חודשים. לכן המשכתי לישראל כי אני מאמין שאוכל למצוא עבודה ובמקביל ללמוד בתוכנית ערב. אני רוצה ומוכן לחזור לארצי אך ורק כאשר המשבר יחלוף ולא תישקף לי סכנה לחיי".

(נספח 4 לתגובת המשיב, עמ' 2).

הנה כי כן, המניע האמיתי של העותר בהגעתו ארצה כמו בכל התחנות הקודמות היה מציאת עבודה. הגירה מסיבות כלכליות אינה עילה לקבלת מעמד פליט.

רק בסביבות אמצע שנת 2010 נולדה טענתו המאוחרת יותר של העותר, כי הגיש תלונה במשטרה בניגריה בגין איומים על חייו. בהעתק הצילומי של אישור המשטרה שהציג העותר צויין, כי כבר משנת 2004 העותר נעדר, כך שלמעשה העותר לא איפשר למשטרה בארצו ולשלטונות בארצו למצות את ההליכים להגנתו.

הנוהל החדש עליו תולה העותר את יהבו לא יוכל להועיל לו, שכן ממילא בקשת העותר לא נדחתה על הסף, אלא נבחנה ביסודיות מספר פעמים ע"י הועדה לאחר ראיונות עם העותר.