לוינזון נ' ללום

פסק דין

1. הרקע לתביעה זו הינו סכסוך שכנים אשר גלש והגיע לכדי אלימות, תלונות הדדיות במשטרה ולאחרונה גם תביעה זו, בה טוען התובע כי הנתבע שבר את דלת דירתו.

2.התובע (להלן: "לוינזון") והנתבע ( להלן: "ללום") הינם כל אחד בעלים של דירה בבית המשותף, שברח' רבי עקיבא 17 בביתר עלית. דירתו של לוינזון הינה בקומה השנייה ומצויה מעל דירת ללום בקומה הראשונה.

3.לוינזון השכיר את דירתו לגב' שוויצר רבקה, אשר במהלך האירועים הרלבנטיים לתביעה זו התגוררה בדירה תקופה של כ-6 שנים.

4.מעדויות הצדדים כמו גם מעדותה של גב' שוויצר עולה כי הסכסוך בין לוינזון ללום החל כאשר ללום טען, שנזילה מדירתו של לוינזון גורמת לרטיבות בדירתו.

5.גם לאחר תיקון הנזילה נמשכו המחלוקות בין הצדדים, כאשר כל אחד מהם מתלונן על רעשים לכלוך והטרדה.

6.מערכת היחסים המתוחה נמשכה גם לאחר שלוינזון השכיר את הדירה לגב' שוויצר, וגם בינה לבין משפחת ללום היו מחלוקות שהגיעו עד כדי תלונות הדדיות במשטרה.

7. בבוקר שבת ה- 25.7.09 היו חילופי דברים קשים בין אביחי ללום בנו בן ה-13 של הנתבע, גב' ללום והגב' שוויצר. שני הצדדים טוענים כי הופעלה אלימות, ושניהם הגיעו בתוך יום יומיים לטיפול רפואי, והציגו על כך אישורים. אך לא בכך עניינה של המחלוקת בפני.

8.לטענת הגב' שוויצר, אביחי נשלח על ידי אמו לקרוא לאביו מבית הכנסת, וכאשר ללום הגיע לבית הדירות צעק עליה, רץ במדרגות לפניה, בעט בדלת דירתו של לוינזון ושבר אותה. גב' שוויצר ולוינזון טוענים כי באירוע קודם שבר ללום את מנעול הדלת.

7. ללום מצידו טוען כי לא שבר את הדלת, וסימני המכה במשקוף מעידים כי הדלת נטרקה בחוזקה וכך נשברה.

8.בעקבות שבירת דלת העץ החליף לוינזון את הדלת בדלת פלדלת, ומכאן תביעתו לפיצויי בסך של 2,000 ₪.

דיון והכרעה:

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת כי לוינזון לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי ללום הוא ששבר את דלת הדירה.

10.גב' שוויצר העידה כי לא ראתה את ללום בועט בדלת אך שמעה חבטה קשה בזמן שהוא רץ במעלה המדרגות לפניה, וכאשר הגיעה לדירה גילתה כי הדלת שבורה.

11. לוינזון עצמו לא היה במקום בשעת האירוע ועל כן לא יכול היה להעיד על המריבה או אופן שבירת הדלת.

12.לטענת גב' שוויצר היו במקום שכנים נוספים, אך איש מהם לא ראה את הפגיעה בדלת עצמה שכן כולם הצטופפו בכניסה לבניין וראו את המריבה.

13.לבקשת לוינזון ניתן צו שמכוחו נדרשה משטרת ישראל להמציא את תיקי החקירה. מר לוינזון המציא העתק לא מלא של תיקים אלו, וחלק מהחקירות שהגיש קטועות. יחד עם זאת מחקירתו של אביחי עולה שהוא מודה כי בעט בדלת של לוינזון בבוקר האירוע. על פי הודאתו הוא בעט בדלת מיד לאחר שקם, ונודע לו מפי אימו כי בלילה משפחת שוויצר הרעישה והפריעה לאביו לישון. הודעתו של אביחי במשטרה הוגשה לבית משפט זה באופן חלקי בלבד, אך נראה שהוא בעט בדלת עוד בטרם החלה המריבה בין אמו לבין גב' שוויצר. עוד עולה מהודעה זו כי הבעיטה היתה חלשה, ואביחי לא ידע אם הדלת הייתה נעולה אם לאו.

14. יוזכר כי לטענתה של גב' שוויצר מי ששבר את הדלת הינו ללום עצמו ולא בנו, ועל כן נראה כי הבעיטה של אביחי, בה הודה בחקירתו, לא היא שגרמה לנזק לדלת.

15. מעיון בתצלומים של הדלת השבורה נראה כי משקוף הדלת והשבלונה יצאו ממקומם, ואין פגיעה בדלת עצמה. צילומים אלו מחזקים את טענתו של ללום כי טריקה חזקה של הדלת היא שהביאה לשבירתה ולא בעיטה מבחוץ.

16. נוכח כל אלו אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי הנתבע הוא ששבר את דלת דירתו. על כן התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאותיו של ללום בסך של 750 ₪.