לוינגר נ' עמירה

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה.

2.התובענה הוגשה בקשר לפסק בורר שניתן ב-29.12.05, שבקשה לתיקונו נדחתה בהחלטת הבורר מ-21.3.06 ושאושר ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דין מ-12.9.06 (בתיק ה"פ 5120/06).

3.הסעד המבוקש בתובענה דנן הוא כדלקמן:

"בית המשפט הנכבד מתבקש להצהיר כי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי אשר אישר את פסק הבורר בה"פ 5120/06, - כנגד התובע ניתן בהסתמך על הטעייה ומעשי מרמה של הנתבע ולפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול פסק הדין ו/או על תיקונו בהתאם לסכומים הנכונים...".

4.כאן המקום לציין כי בפסק הבורר נקבע שיתרת חובו של המבקש דנן למשיב היא 32,500 ש"ח לאותו מועד וכי הסעדים האמורים מבוקשים כדי שיופחת מסכום זה סכום נומינאלי של 17,862 ש"ח, שאותו נטען כי המשיב הסתיר מן הבורר (ראו סעיף 18 לתובענה).

5.בתשובה לתובענה טוען המשיב כי לנוכח תוכן העניינים שעל הפרק והשתלשלות העניינים בקשר אליהם לא ניתן כלל לנקוט הליך כפי שננקט כאן וכי יש לדחות התובענה גם מטעמים נוספים.

6.בקדם המשפט הראשון לא בא לקיצו ההליך דנן, אך הושגה בקשר אליו הסכמה דיונית כדלקמן:

"בהמשך לדברים שהשמענו וששמענו ולנוכח מה שעל הפרק, לרבות הסכום הנמוך יחסית העומד ברקע הדברים, מוסכם שהמסלול הדיוני יהיה כדלקמן: בנוסף לחומר המצוי כבר בתיק, רשאי המבקש להוסיף שני שיקים נוספים וכן לתקן את תצהירו של רפי ליבר באופן שיכלול אמירה שלא בוצעו עבודות נוספות מעבר לנזכרות בכתבי הטענות הנוכחיים. המבקש יוסיף את הראיות שימצא לנכון עד ליום 11.11.12. המשיב יהיה רשאי להשלים ראיות מבלי להרחיב את החזית הקיימת תוך 30 יום מקבלת מה שיגיש המבקש, והמבקש יהיה רשאי להגיש ראיות נוספות בעקבות מה שיגיש המשיב תוך 15 יום מקבלת מה שיגיש המשיב. בהמשך לכך, מוותרים הצדדים באופן הדדי על חקירות, מבלי שיש בוויתור זה להוסיף על זכויות מי מהצדדים או לגרוע מהן, ויוגשו סיכומים בכתב שאחריהם יינתן פסק דין שיכלול הנמקה.

סיכומי המבקש יוגשו תוך 15 יום מהשלמת הנושא הראייתי בהמשך למה שנרשם לעיל, וסיכומי המשיב יוגשו תוך 15 יום מקבלת סיכומי המבקש".

7.הגשת מה שהוגש בעקבות ההסכמה הדיונית הנ"ל השתרעה על פני זמן רב ולוותה בארכות שונות. מכל מקום, ב-28.7.13 הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

8.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי דין התובענה להידחות מכל וכל. אין להיעתר לסעד העיקרי שנתבקש והוא הדין לגבי הסעד החלופי.

9.משנקבע בהסכמה הדיונית כי פסק הדין "יכלול הנמקה", אוסיף כי תוצאת פסק הדין נגזרת מן השיקולים הבאים (בנפרד ובמצטבר):

א.התובענה דנן היא לביטול פסק דין אזרחי חלוט בשל טענות לתרמית. ככלל, ביטול כזה הוא מהלך חריג ונדיר ביותר (ראו למשל ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (25.2.10), שם אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לא נענה לתביעה לביטולו של פסק דין חלוט).

ב.במקרה דנן לא קמה עילה ואין כל הצדקה למהלך חריג כנ"ל. די לעניין זה בכך שהחשבוניות אשר עליהן מבוססות הטענות שבתובענה הנוכחית היו ידועות למבקש כבר בתחילת שנת 2006, בשלב שבו הוגשה הבקשה לתיקון פסק הבוררות, וממילא גם בהליך שבו אושר פסק הבוררות. במצב דברים כזה אין מאפשרים גלגול נוסף לאחר קיומו של פסק דין חלוט.

ג.בפסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון נאמר, בין היתר, לגבי אותו מקרה כי "במצב דברים זה, בו חל שיהוי של לפחות שנתיים מהיום בו התעוררו חשדותיו של המערער בדבר זיופים ועד להגשת תביעה לביטול פסק הדין, דומני כי אין מקום להיעתר לבקשה זו" (סעיף 34 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל, שאליו הצטרפו יתר חברי ההרכב; וראו גם דברי כב' השופט ריבלין בהסכמתו שם). במקרה דנן היו למבקש לא רק חשדות אלא אף ידיעה בפועל על אודות החשבוניות שעליהן הוא מבסס את התובענה הנוכחית כבר בתחילת שנת 2006, בשלב שבו הוגשה הבקשה לתיקון פסק הבוררות. השיהוי שבו מדובר משתרע על פני למעלה משש שנים (!). נמצא שגם מטעם זה דין התובענה דנן להידחות.

ד.העובדה שפסק הדין שביטולו מתבקש מתייחס להליך בוררות מצמצמת עוד יותר את הסיכוי שיתאפשר ביטולו. זאת לנוכח העולה מסעיף 27(ג) לחוק הבוררות, הקובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר". אמנם מבחינה טקטית המבקש אינו עותר במישרין לביטול פסק הבוררות, אלא עותר לכך בעקיפין, באמצעות בקשה לביטול פסקו של בית המשפט שאישר את פסק הבוררות, אך לנוכח התוצאה הזהה של שני הליכים כאלה ובכלל, יש בהוראה זו כדי לחזק את תוצאת ההליך דנן (וראו מהעת האחרונה רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי, פס"ד מ-25.7.13, סעיף 12).

ה.במקרה דנן מערכת היחסים המשולשת (מבקש-משיב-ליבר), אשר במסגרתה הוציא המשיב חשבוניות לחברה של ליבר בגין עבודות שבוצעו בבית המבקש, מציבה סימני שאלה לגבי כשרות התנהלותם של הצדדים. במצב עניינים זה קיים גם שיקול ציבורי שלא להעניק שירותים משפטיים חריגים על חשבון הציבור בכללותו. עם זאת, גם ללא שיקול זה יש להגיע לאותה תוצאה.

ו.לסעד החלופי שעניינו תיקון הסכומים שנקבעו בפסק הבוררות בוודאי שאין מקום ובסיס, ובכלל זה לנוכח העובדה שמתבקש תיקון מהותי (ולא של טעות סופר) ובמועד מאוחר ביותר.

10.כאמור, השורה התחתונה היא כי התובענה נדחית.