לוינגר ואח' נ' פוטש

החלטה

אין מקום להשלמה.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר ב תשע"א, 03/04/2011 במעמד הנוכחים.

דוד מינץ , שופט

החלטה

נושא התביעה ביטול הערת אזהרה שרשם המבקש על המקרקעין של המשיבים בגוש 30234 חלקות 22-24 (להלן: "המקרקעין") ביום 16.6.10 על פי ייפויי כוח שציידו המשיבים את המבקש ביום 10.11.04 וביום 12.9.06.

לטענת המשיבים, המבקש לא היה רשאי לרשום הערת אזהרה על המקרקעין וכל שנחתם בין הצדדים היה הסכם ביום 26.2.07 לפיו היה על המבקש לפתח ולהשביח את המקרקעין תמורת עמלה (להלן: "ההסכם"). לצורך כך נתנו המשיבים למבקש את יפויי הכוח.

כתב התביעה הוגש ביום 5.1.11 ונתבקש וניתן פסק דין ביום 21.2.11.

המבקש עותר לביטול פסק הדין והוא הגיש על כך את בקשתו ביום 23.2.11. לא במחלוקת כי הוא קיבל את הכתב התביעה ביום 17.1.11 ואולם הוא טוען כי ביום 27.1.11 פנה לעורך דינו והתקשה לקרוא את עותק כתב התביעה והנספחים שהומצא לו. לגופו של עניין, טען המבקש כי הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית המשפט השלום; שיפויי הכוח שניתנו לו ניתן להבטחת זכויותיו על פי ההסכם; וכי פעל כיאות להשביח את הקרקע אך היו אלו המשיבים אשר סיכלו את מאמציו.

בא כוח המשיבים ביקש לחקור את המבקש על תצהירו. בחקירה עלה כי המבקש לא הביא לבית המשפט את אותו עותק של כתב התביעה אותו הוא טוען שלא היה קריא. יתר על כן, בידיו של בא כוח המבקש הייתה רשימת הנספחים שצורפה לכתב התביעה וברור מהעיון בהם כי הם קריאים וניתן היה להתגונן בתביעה תוך לימוד היקש בין איכות הנספחים ובין איכות כתב התביעה.

משכך, נהיר כי אין מקום לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", הן משום שהמבקש מודה כי קיבל את כתב התביעה ביום 17.1.11, כאמור, והן מפני שלא נפל פגם צורני בעותק של כתב התביעה שהומצא למבקש.

ובאשר לסיכויי ההגנה. ראשית ייאמר כי בא כוח המבקש לא חזר על טענתו לעניין הסמכות ומשכך פטור אני מלדון בה. שנית, מתוך עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים עולה כי למבקש לא ניתנו זכויות כלשהן בקרקע. אדרבא, הוצהר בהסכם באופן המפורש ביותר כי המשיבים הם אלו אשר קנו את הקרקע ושילמו עבורה. כל שניתן למבקש בהסכם הן זכויות לרווחים כתוצאה מהשבחת הקרקע. גם די ברור שיפויי הכוח שניתנו למבקש ניתנו כדי לצייד אותו במסמכים שבאמצעותם יכל למלא את תפקידו על פי ההסכם. צודק גם בא כוח המשיבים כי יפוי הכוח אינו יוצר זכויות אלא מבטא את הזכויות שהיו קיימות למבקש. צודק גם בא כוח המשיבים כי למרות הכותרת המצוייה ביפויי הכוח, אין המדובר ביפויי כוח שלא היה ביכולתם של המשיבים לחזור מהם.

בחקירתו של המבקש בבית המשפט נשמע לראשונה שיש לו שותפות במקרקעין עם המשיבים, ברם, שותפות זו לא בא זוכרה בכתב ההגנה שהגיש המבקש. הוא אף הודה בפה מלא כי לא שילם דבר עבור המקרקעין וכי זכויותיו כלפי המשיבים היו זכויות לקבלת עמלה בלבד.

לבסוף יצויין כי בפי המבקש לא היה הסבר מדוע לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה גם אם נכונה גירסתו שביום 27.1.11 התקשה עורך דינו להתמודד עם האמור בכתב התביעה בהיותו בלתי קריא. כאמור, כתב התביעה הומצא למבקש ביום 17.1.11 והובא לעיון עורך דינו ביום 27.1.11 כך שהיו בידי המבקש ימים רבים לעתור לתיקון הפגמים, לו רצה בכך. גם נלמד כי בסופו של יום מיד אחר פנייתו של בא כוח המבקש לבא כוח המשיבים, זה האחרון המציא עותק חדש קריא יותר לעיונו של בא כוח המבקש.

סופו של יום אפוא, אין מקום לביטול פסק הדין. צודק בא כוח המשיבים שתרופתו של המבקש, אם בכלל, היא בהגשת עתירה משלו ובקשה למתן סעדים מבית המשפט. אך אין באלו כדי להקנות למבקש את הזכות להטיל הערת אזהרה על המקרקעין.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 3,500 ש"ח.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר ב תשע"א, 03/04/2011 במעמד הנוכחים.

דוד מינץ , שופט

הוקלד על ידי: נורית קוטלר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: