לוין נ' ישי ואח'

פסק דין

1.ביום 31.8.10 נשלח אל התובע מכתב המודיע לו על הוצאתו לגמלאות בהתאם לסעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות), התש"ל- 1970 (להלן- חוק הגמלאות). בקשת התובע למתן צו המורה למועצה להמשיך ולהעסיקו נדחתה. בתביעה זו מבקש התובע להורות על השבתו לעבודה לאור הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו וכן להורות לנתבעים לשלם לו סכומים שהופחתו משכרו ומגיעים לו על פי דין או הסכם.

2.ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהן עולות מהסכמות הצדדים ומחומר הראיות שהוצג לפנינו בהליך זה:

א.        הנתבעת 3 (להלן – המועצה) הינה מועצה דתית, אשר הוקמה מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן - חוק שירותי הדת היהודיים), למתן שירותי דת לתושבי ירושלים וסביבתה.

ב.   התובע עבד במועצה מחודש ינואר 1991, תחילה כדיין, ומאז 1994 כמנהל אגף הנישואין, אב בית דין לממונות ואחראי על עריכת פסקי דין בבית הדין לממונות ופרסומם. שכרו של התובע שולם לו על פי דירוג השכר לרב שכונה בעל תואר שלישי, על פי ההסכם הקיבוצי לרבני שכונות משנת 1988.

ג.         ביום 3.11.99 הודע לתובע כי הנהלת המועצה החליטה על הפסקת עבודתו מיום 5.12.99, וכי ההנהלה מוותרת על שירותיו בתקופת ההודעה המוקדמת.

ד.        ביום 4.11.02 הגיש התובע לבית דין זה בקשה למתן צו מניעה ארעי, האוסר על המועצה למנוע ממנו את ביצוע תפקידיו במסגרתה כאב בית דין לענייני ממונות וקביעת יהדות וכמנהל אגף הנישואין, והמורה לה לאפשר לו לבצע את עבודתו כבעבר. כמו כן התבקש בית-הדין ליתן צו האוסר על המועצה לפגוע בתנאי עבודתו, שכרו וזכויותיו של המבקש, והמורה למועצה לשלם לו את שכרו מאז הפסקת עבודתו ו/או פיטוריו בחודש נובמבר 1999, וליתן צו האוסר על איוש תפקידיו ו/או משרתו, עד למתן פסק דין סופי בתביעתו. ביום 24.11.02 נדחתה הבקשה למתן צו זמני בשל השיהוי הרב בהגשתה. אולם לאחר שהתבררה תביעתו העיקרית של המבקש, ניתן ביום 26.12.04 פסק הדין המורה למועצה להחזיר את המבקש לעבודה למרות הזמן הרב שחלף מאז פיטוריו (עב 2410/02, נספח א' לבקשה לצו מניעה, להלן – פסק הדין).

ה.         ערעור שהוגש לבית הדין הארצי על פסק הדין נמחק בהסכמת הצדדים, והנושאים שנותרו שנויים במחלוקת בין הצדדים הועברו להכרעת בורר (ע"ע 150/05). הכרעת הבורר קבעה כי התובע זכאי לתשלום משכורותיו לתקופה שמיום 5.12.99 (מועד פיטוריו) ועד לחודש 6/2000.

ו.         מאז שהוחזר התובע לעבודה במועצה בעקבות פסק הדין, התובע לא מילא תפקיד כלשהו (דיון מיום 27.12.10 ע' 23 ש' 1-14).

ז.         ביום 27.11.2007 התמנה הנתבע 1 (להלן – מר ישי) ליו"ר הוועדה הממונה למועצה הדתית (נספח א' לתצהיר מר ישי).

ח.       משנת 2006 מצויה המועצה בגרעון כספי, אשר הסתכם בשנת 2006 בסך של כ-44 מיליון ₪. המועצה נקטה בצעדי התייעלות והבראה שונים על מנת להתמודד עם מצבה הכספי הקשה (ראו למשל עדות מר הראלי ע' 18 ו-20). בין השאר החליטה הוועדה הממונה ביום 28.1.10 על הוצאה לגמלה של עובדים לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות (נספח ח' לתצהיר מר ישי).

ט.ביום 18.8.08 קיבל התובע מכתב על הפסקת עבודתו והזמנה לשימוע ביום 26.8.08. ביום 31.12.08 הוזמן התובע לישיבת שימוע נוספת שנערכה ביום 12.1.09. בישיבה זו הוצע לתובע תפקיד חלופי ואולם הוא סירב להצעה.

י.       התובע ניהל הליך נוסף בבית דין זה בעניין ימי היעדרות שהמועצה מבקשת להפחית משכרו (עב 3165/08; השופטת יפה שטיין). בהליך זה ניתן פסק דין ביום 27.9.11, ובו נקבע כי:

"בהמשך להחלטה מיום 11/9/11, ומשלא התקבלה הודעה אחרת – ההליך בתיק זה נמחק. זכותו של התובע לצרף טיעוניו הקשורים לתיק זה כחלק מכתבי הטענות המתוקנים בהליך הנוסף המתנהל בבית דין זה".

יא.במהלך שנת 2010 התנהל בעניינו של התובע הליך מינהלי להוצאתו לקיצבה מכוח סעיף18(א) לחוק הגמלאות. ביום 31.8.10 הוצא התובע לגמלאות על ידי המועצה וממועד זה משולמת לו פנסיה תקציבית.

התובע הגיש לבית דין זה בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למועצה להמשיך ולהעסיקו עד לבירור תביעתו. ביום 5.6.11 נדחתה הבקשה. בקשת הערעור על החלטה זו נדחתה אף היא (בר"ע 2028-07-11).

הצדדים הסכימו כי כל החומר המצוי בתיק, לרבות החומר שהוגש במסגרת הבקשה למתן סעד הזמני, יעמוד לפנינו לצורך ההכרעה בתיק (ע' 41 ש' 3-4).

3.כאמור לעיל, הליך פיטוריו (הנוכחי) של התובע נמשך בין השנים 2008-2010. במהלך תקופה זו התקיימו ישיבות שימוע אחדות והוחלפו מכתבים בין הצדדים.

טענותיו עיקריות של התובע בעניין פיטוריו הן: האחת – כי מר ישי והוועדה הממונה אינם מוסמכים להורות על פיטורי עובדים; והשניה – כי פוטר כדי לקדם עובד אחר מקורב של ש"ס - הרב בנינו, אשר היה כפוף לתובע. נדון בטענותיו כסדרן.

4.מינויים של הנתבעת 2 ומר ישי