לוין נ' חנניה

פסק דין

תובענה לביצוע שטר חוב שנטען כי עשתה הנתבעת, שאין חולק עוד כי חתימתה עליו זויפה.

1.התובע הגיש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל שטר חוב שנטען כי הנתבעת עשתה לטובתו בחתימת ידה, שסכומו הוא 148,000 ₪. הנתבעת הגישה התנגדות, שאינה מן הסדורות. ניתן להבין מן ההתנגדות כי לשיטת הנתבעת היה אמנם קשר עסקי בין התובע לבין בנה של הנתבעת אלעד (להלן: אלעד), שנטל מן התובע הלוואה חוץ בנקאית. לשטר החוב, נטען, זיקה להלוואה, ברם לגרסתת הנתבעת היא לא חתמה על השטר, ומדובר בזיוף. לגוף הדברים הוכחש החוב הכחשה כללית.

2.בהסכמת התובע, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן, תוך שהתצהיר התומך הפך כתב הגנה. התובע מצדו הגיש תצהיר עדות ראשית ובה ביקש להפריך את טענת הנתבעת לזיוף השטר. הוא טען כי אלעד נותר חייב לו, במסגרת עסקאות הלוואה ונכיון שיקים שונות, כ-154 אלף ₪, זאת בגין שיקים שהסב לו אלעד וחוללו. הנתבעת, נטען, לא היתה אמנם אחראית לעיקר החוב, אף שגם היא לוותה אישית מן התובע כ-23 אלף ₪, אך היא חתמה אל מול פניו של התובע על שטר החוב כמו גם על שטר ביטחון (להלן: שטר הבטחון), להבטחת חובותיו של בנה, בלא למלא את סכום השטר. התובע מילא בהמשך את סכומם של השטרות. את שטר הביטחון הציג לפרעון, אך לאחר שעבר זמנו. לפיכך הגיש את שטר החוב לביצוע, וכך נולד ההליך שלפנינו.

3.בעקבות דברים אלה, הוחוור כי המכשלה הראשונה שעליה יהיה על התובע להתגבר היא אותנטיות שטר החוב שהוגש לביצוע. על כן נתבקשו הצדדים לחוות דעתם בשאלת מינויו של מומחה מוסכם לכתב יד שיחווה דעתו בשאלת הזיוף. זולת מחלוקת בשאלת מימון הביניים של המומחה, הסכימו שני הצדדים כי כזה ימונה. כך מונתה מומחית, גב' פנינה אריאלי, שנתבקשה לחוות עמדתה בשאלת אותנטיות חתימתה של הנתבעת על שטר החוב, ובעלי הדין חלקו ארעית במימון שכרה. מסקנותיה ביחס לשתי החתימות של הנתבעת, לכאורה (כעושת השטר וכמאשרת כי השטר נעשה בפני התובע), היו חד-משמעיות: היא הגיעה "למסקנה בדרגת סבירות הגבוהה ביותר שהחתימות שבמחלוקת זויפו ולא נכתבו על ידי שרה חנניה". היא הוסיפה כי "ניכר לעין שהחותם הכיר את דגם החתימה של שרה חנניה וניסה לחקות אותה", וכי סמנים רבים שנסקרו בהרחבה בחוות הדעת המפורטת מלמדים על כי מדובר בזיוף.

4.משניתנה חוות הדעת נתבקשה השקפת הצדדים על המשך ההליך. הנתבעת גרסה כמובן כי דין התביעה להידחות. עמדת התובע מנגד היא זו: הוא מקבל את חוות הדעת של המומחית המוסכמת, על כי אין מדובר בחתימות הנתבעת על גבי שטר החוב. לסברת התובע המסקנה הנלמדת מכך היא שהנתבעת עשתה "מעשה עוקץ" עת מסרה לתובע שטר חוב החתום בידי אחר, ונחזה להיות חתום בידה, במטרה להונות את התובע. עם זאת, גורס התובע, חובה של הנתבעת בעינו עומד: עומדת לו לסברתו תביעה בעילה שטרית, הנסבה על ששה שיקים שמשכה לכאורה הנתבעת אשר הוא אוחז בידו (שיק הבטחון שהוא השלים את סכומו וחמישה שיקים נוספים בסך 18,000 ש"ח), וביחס אליהם, טוען התובע, אין חולק על אותנטיות החתימות. על כן, לשיטתו, יש לסמוך מעתה את התביעה הנוכחית על השיקים, חלף שטר החוב.

5.התובע מבקש אפוא להמשיך בניהול אותה תביעה שהגיש, אך ביחס לשטרות אחרים. אין להסכין עם גישה זו. ההליך שלפנינו הוא של תביעה קונקרטית. התובע הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שטר, הוא שטר החוב, ומשניתנה (כפי שהיה ראוי שתינתן) הרשות להתגונן, הפכה הבקשה לביצוע שטר החוב לכתב התביעה. התביעה אינה נסבה על טענות חוזיות. היא אף אינה נסבה על שטרי חליפין כאלו או אחרים שבהם אוחז התובע. היא נסבה על חתימת הנתבעת על שטר חוב, יחיד, ועליו בלבד. התובע, נטען בתביעה, אוחז בשטר החוב שצורף לבקשה לביצוע שטר, ונחתם לפי הנטען בידי הנתבעת ובפני התובע עצמו. עתה מתברר כי הנתבעת אינה חתומה על השטר. על כך אין חולק. בהיעדר חתימה, אין שטר, ואין התובע יכול להחיב את הנתבעת מכוחו של השטר. בכך הקיץ הקץ על התביעה שהוגשה.

אמנם, התובע אוחז בידו שיקים שמשכה (לכאורה) הנתבעת. אם חתמה, ייתכן שלתובע תביעה הנסבה על אותם שטרות. אך העובדה שעילתן של שתי התביעות (זו שלפנינו וזו שתיסוב על השיקים) היא שטרית, אין משמעה כמובן שמדובר בשתי תביעות שעילתן אחת: הנוכחית נסבה על שטר החוב, האחרת נסבה על שטרי חליפין, וכל אחת נפרדת ועומדת כשלעצמה. משהתחוור כי נסתם הגולל על התביעה הנסבה על שטר החוב, אין התובע יכול לדלג מתביעה לתביעה מעשה לוליין, ולבקש להמשיך בבירור תביעתו כאילו נסבה היא על השיקים שהוא אוחז בידו.

6.נוכח האמור, נדחית התביעה שלפניי, הנסבה על שטר החוב, שאין חולק כי בניגוד לנטען בתביעה, חתימות הנתבעת עליה זויפו (אף אם אין הסכמה בשאלה באילו נסיבות זויפו). מובן כי אין באמור, כשלעצמו, כדי למנוע מן התובע, אם רצונו בכך, לנקוט בהליך משפטי חדש וסדור שעילתו נעוצה בשיקים שהוא אוחז בידו, בין אם הנתבעת היא שמשכה אותם, ובין אם בנה אלעד. ביחס להליך עתידי שכזה איני מחווה כמובן כל עמדה.

7.אשר להוצאות: התובע השכיל לנהל את ההליך באופן שהביאה את המחלוקת לכלל סיום באופן מהיר למדי, וללא קיום התדיינות מיותרת. כך צומצמו הוצאותיה של הנתבעת באופן יחסי. שיקול נוסף המוביל לפסיקת הוצאות על הצד הנמוך הוא גישתה הבלתי סדורה דיה של הנתבעת בתצהירה, שיכולה היתה לשפוך אור רב יותר ובצורה מפורטת יותר על יחסי הצדדים, ואף לאפשר אולי את מיצוי כלל המחלוקות שבין הצדדים באבחה אחת. עם זאת, הוצאות – הוצאו, הן בגין ייצוג, הן בגין חוות הדעת. התובע העלה אמנם טענה כי זיוף החתימה שנתגלה הוא פרי מעשה עוקץ של הנתבעת, שמסרה בידו שטר חוב הנחזה כחתום בידה, והאשם רובץ לפתחה. ברם טענה זו לא רק שזכתה לפירוט או לתמיכה בתצהיר, הרי שהיא מנוגדת לחלוטין לטענות התובע עד הנה בדבר אותנטיות החתימה. בעיקר אין טענת ה"עוקץ" מתיישבת עם טענתו של התובע, שיש לה ביטוי על גבי שטר החוב שהציג, כי הנתבעת, כעושת שטר החוב, חתמה על השטר (וכך גם בנה אלעד, שחתם על ערבות), אל מול עיניו של התובע, שטרח וחתם בשולי השטר והערבות כ"מאמת את זהות החותמים".

נוכח האמור יישא התובע בשכר טרחת עורך דינה של הנתבע בקשר עם ההליך דנן בסכום של 5,000 ₪, וכן ישפה אותה בגין מלוא הסכום שנדרשה הנתבעת לשלם למומחית.

ניתן היום, ו' אייר תשע"ד, 06 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: