לוין נ' חיטים ואח'

פסק דין

בפניי תביעת כספית ע"ס 10,205 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 6.8.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

ביום 30.5.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה הבהירו הצדדים שאין מחלוקת בשאלת האחריות לתאונה ושהמחלוקת נוגעת לגובה הפיצוי המגיע לתובעת, בשים לב למחלוקת לגבי שווי רכב התובעת הניזוק בתאונה. הצדדים ביקשו מביהמ"ש להכריע בתביעה על סמך טענות הצדדים, ללא כל הגשת ראיות מטעם הצדדים, פרט לכתבי הטענות בתיק וכן לשני מוצגים שהוגשו בישיבה הנ"ל. בתום הישיבה הנ"ל הוריתי על הגשת סיכומים בכתב, והיום הגישו הנתבעים סיכומיהם, לאחר שהתובעת הגישה סיכומיה ביום 10.6.13.

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, אני מוצא לקבל את התביעה.

שני הצדדים גם יחד מעלים טענות עובדה רבות (בדבר המגעים בין הצדדים בטרם הגשת התביעה ובדבר המחיר והרכבו ששולם ע"י התובעת בגין הרכב, שלאחר מכן היה מעורב בתאונה מושא התביעה בהיותו בידי התובעת), אך לא מפרטים כל הדרוש לגביהן וגם אינם מוכיחים אותן כדבעי. אך מאחר ששני הצדדים גם יחד ויתרו בישיבה בפניי על שלב ההוכחות, אין לי אלא לקבל את טענות העובדה של התובעת, כאילו הוכחו בראיות. חזקה על הנתבעים, משוויתרו על שלב שמיעת הראיות, כי היו מודעים להשלכות הדבר.

הנתבעים טוענים כי שוויו של רכב התובעת לא היה כפי הנטען בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הנתבעים לא ביקשו לחקור ולא חקרו את השמאי מטעם התובעת; שנית, לפי טענת התובעת (שלא נסתרה, בהיעדר שמיעת ראיות), במסמך רכישת הרכב על-ידיה לא ננקב הסכום הנטען ע"י הנתבעים של 25,000 ₪ אלא סכום כפול למעשה (חציו ע"י ביטוח). ושלישית, הנתבעים לא הציגו כל חוות דעת שמאי נגדית מטעמם.

הנתבעים טוענים כי התובעת לא העמידה את רכבה לבדיקת שמאי מטעמם, בניגוד להתחייבותה/הבטחתה. אך הטענה לא הוכחה בראיות, ולא הוכח מה היו כל ניסיונות תיאום הבדיקה, כאשר בסופו של דבר ועפ"י תצהיר שמסרה התובעת ביום 18.2.13 בתיק, הרכב נמכר עוד ביום 22.7.12 ומאז אינו בידיה ואינו בשליטתה, ולכן אינה יכולה עוד להעמידו לבדיקה כמבוקש. לחובת הנתבעים עומדת העובדה שרק ביום 21.2.13 נזכרו לבקש מביהמ"ש להורות לתובעת להעמיד את הרכב לבדיקה, כאשר התביעה הוגשה עוד ביום 9.2.12 וכתב ההגנה הוגש עוד ביום 17.5.12, כלומר עוד בטרם מכרה התובעת את הרכב. לו הנתבעים היו פועלים (כמצופה) במרץ, ניתן היה לבדוק את הרכב במסגרת ההליך המשפטי ועפ"י צו של ביהמ"ש.

אין בידי לקבל בנסיבות ומטעמי התובעת (בסיכומיה) את טענת הנזק הראייתי שהעלו הנתבעים. יצוין כי לנזק כזה יכול תובע לטעון, ולא נתבע, וטענה כזו מועלית ברגיל במישור האחריות ולא במישור הנזק. זאת ועוד, דומה כי גם הנתבעים השתהו, כאמור, בכל הנוגע לבקשת צו שיפוטי בדבר העמדת הרכב לבדיקה, ולכן, במידה רבה, אין להם להלין אלא על עצמם.

לסיכום

התביעה מתקבלת במלואה.

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 10,205 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.2.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.

סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.2.12 ועד יום התשלום המלא בפועל.

סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

פסה"ד יישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: