לוין נ' הולנדר זכריה ואח'

פסק דין

בטעות ובהיסח הדעת לא נחתם פסק דין זה והועבר לרובליקת "טיוטה", הגם שהוכן והיה אמור להישלח עוד בתאריך 11.02.14.

לאחר שהוגשה בקשה על ידי הנתבע 1 לדחיית התביעה נגדו, הובררה הטעות ולכן פסה"ד מוצא היום ונחתם היום.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט, כעולה מפרוטוקול ביהמ"ש מיום 10.2.14.

לאור ביטול ישיבת ההוכחות והפיכת הדיון לקדם משפט, שבמהלכו טענו הצדדים בע"פ, אני מורה למזכירות להשיב את המחצית השנייה של אגרת בימ"ש לידי ב"כ התובעת וזאת בתוך 30 יום.

עוד אציין, כי הנתבעת 2 קיבלה המלצת ביהמ"ש לייצג את הנתבע מס' 1, אשר הינו סוכן הביטוח ואשר נתבע בתיק זה ובנסיבות אלה לא היה צורך בהמשך הופעתו של עו"ד נחשון, אשר הגיש כתב הגנה בשם הנתבע 1.

לאחר ששמעתי את הטענות בתיק זה לא מצאתי הצדקה לחיובו של הנתבע 1, אשר ממילא הנתבעת 2 כשלוחתו לא היתה יריבות בין הצדדים והיתה תמימות דעים ביחס לטענות ולכן אני דוחה את הטענה כנגד הנתבע 1.

לא נעלמה מעיני דרישתו של ב"כ הנתבע 1 לפסיקה של הוצאות לאור הצורך בהגשת כתב הגנה והתייצבותו, ואולם לאחר שבחנתי את הטענות, החלטתי כי יש להסתפק בתוצאה של דחיית התביעה נגדו ללא חיוב בהוצאות.

אני עובר לבחינת התביעה של התובעת כנגד הנתבעת 2 – שומרה חב' לביטוח בע"מ, תביעה שהיא תביעה כספית, כפי שיובהר להלן:

בתיק זה עברה התובעת תאונת דרכים, במהלכה ניזוק רכבה.

שמאי מטעם חב' הביטוח הגדיר את הנזקים כ"אובדן להלכה".

שווי הרכב בעת האירוע היה 37,353 ₪ וחב' הביטוח פיצתה את התובעת בסכום של 20,865 ₪ וקיזזה מתוך שטרי הקבלה סך של 15,967 ₪, שהינו שווי השרידים.

המחלוקת בין הצדדים התייחסה לחובות הקטנת הנזק החלות על התובעת בהקשר זה.

התברר, שהיה צורך בהליך ארוך ומתמשך בביהמ"ש לענייני משפחה בראשל"צ, במהלכו היה צריך לאשר ביהמ"ש, כי התובעת קיבלה את הרכב בירושה והוצאת צו קיום צוואה לאחר שבעל הרכב נפטר.

לטענתה של הנתבעת 2, לא היתה כל הצדקה לכך שהשרידים של הרכב יישארו בחזקתה כשהיא ממשיכה ונושאת בעלויות האחסנה (המגיעות לטענתה לכדי 60,000 ₪ לערך), וזאת כאשר התובעת יכלה היתה לקבל את השרידים לידיה, יכלה היתה לבחור האם לתקן או לא לתקן את הרכב ובפועל המשך הימצאותם של השרידים בידיה גרמה לה לנזק כלכלי.

הנתבעת 2 מסבה את תשומת לב ביהמ"ש, כי עלות השרידים כפי שנקבעו ע"י השמאי בזמן האירוע היה 15,968 ₪ ואולם, ככל שחלף הזמן וחלף כאן זמן משמעותי, ירד ערך הרכב באופן שערך השרידים ירד משמעותית.

על פי מכתבה של הנתבעת 2 שהוצג לי מתאריך 16.12.12, המופנה לבא כוחה של התובעת, מצוין כי ערך הרכב הינו 19,967 ₪ במועד הצגת מסמך זה ושווי השרידים (בהנחה שהיו נמכרים) היה עומד על סך של 8,985 ₪ בלבד.

התובעת עצמה בטענותיה ובכתבי טענותיה מצביעה על כך כי הסכום שהוצע לה במגרש בגין השרידים היה נמוך הרבה יותר ונע בין 2,000 ל- 3,000 ₪.

כאן המקום לומר, כי נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, אשר כל צד מן הצדדים הפנה את ביהמ"ש לחומר והתכתבויות בעניין.

התובעת מצידה טוענת, כי לא ידעה כלל כי יש לה את האפשרות לקבל את השרידים לידיה וסברה בתום לב, כי למעשה הנתבעת 2 מקבלת אותם לידיה וזאת לאחר שקיבלה מסמך מיום 25.7.10, שהינו "דיווח על תביעות במשך 3 שנים אחרונות" ואשר מצוין בו ביחס לרכב נשוא כתב התביעה מס' רישוי 4771357 תאריך נזק 25.6.10 "תאונה – אובדן גמור". על כן, טוענת התובעת כי סברה שלמעשה נושא השרידים כבר לא נמצא באחריותה אלא אך ורק באחריות הנתבעת 2.