לוין ואח' נ' נטוויז' -

פסק-דין

1.לפני תביעה חוזית-כספית על סך 7,500 ₪ בגין כספים שנגבו מהם על ידי הנתבעת ביתר.

2.לטענת התובעים, כפי שעולה מכתב התביעה, בשנת 2000 בעת בה התגוררו ברחוב חיים גבריהו 9/2 בפסגת זאב בירושלים הצטרפו הם לשירותי האינטרנט שסיפקה הנתבעת. בכל אותה תקופה שילמו התובעים את דמי השירות באמצעות הוראת קבע בכרטיס אשראי שהשתלמה מידי חודש בחודשו. בשלהי שנת 2006 עברו התובעים להתגורר בדירתם החדשה ברחוב יצחק שלו 13/2, גבעת משואה, בירושלים. עם מעברם לדירה החדשה יצרו התובעים קשר עם נציג הנתבעת וביקשו להעביר המנוי לדירתם החדשה והמשיכו לשלם את דמי השימוש בכרטיס אשראי אחר.

3.לטענת התובעים, בבדיקה של חיובי כרטיסי האשראי שערכה התובעת 1 בשנת 2012 הסתבר להם, כי הנתבעת המשיכה לחייבם במשך כל התקופה חיובים כפולים הן בגין הדירה בה התגוררו עד לשנת 2006 והן בגין הדירה החדשה. לטענת התובעת 1 מיד כשנודע לה הדבר יצרה קשר טלפוני עם נציגי הנתבעת ביום 12/8/12 וביום 19/8/12 וביקשה לבטל את המנוי בדירה הקודמת וכן, להפסיק לחייב את כרטיס האשראי בהתאם. דא עקא, כי הנתבעת ביטלה את המנוי הנוסף רק בסוף חודש ספטמבר 12.

4.הנתבעת מכחישה טענות התובעים וטוענת בכתב ההגנה שהוגש על ידה, כי בשנת 2006 הצטרף התובע 2 במנוי נוסף ע"ש מרדכי לוין בכתובת החדשה וזאת מבלי לבקש לבטל את המנוי הראשון. משכך, החל מאותה עת הנתבעת חייבה את התובע 2 בשני המנויים בהתאם לסיכומים עימו. עוד טוענת הנתבעת, כי מתיעוד שיחה שבוצעה עם התובעת 1 בחודש אוגוסט 2012 עולה, כי המנוי היה אמור להיות מנותק משום שבתה התחברה ל-014 לפני כשנה מכאן, מבקשת הנתבעת להסיק, כי התובעים לא ביקשו לנתק את המנוי. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי מחדלם של התובעים מקים מניעות מצידם מלטעון כעת כי החיובים בכל אותם שנים נעשו ללא הסכמתם. באשר לטענת התובעים לחיובים לאחר הודעת הביטול טוענת הנתבעת, כי החיוב שפורט בנספחי התביעה בחודש ספטמבר 2012 הינו עבור חיוב יחסי שכולל את חודש אוגוסט.

5.ביום 14/7/13 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם והתובעת 2 העידה בפני.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

ראשית ועיקר, נתתי אמון מלא בעדות התובעת 2. עדות התובעת 2 נמצאה קוהורנטית ולא רק שלא נסתרה על ידי נציגת הנתבעת, אלא, אף נתמכה על ידה במידה רבה. אין חולק, כי התובעים עברו דירה בשלהי שנת 2006 וכן, אין חולק, כי באותה עת יצרו קשר עם נציגי הנתבעת. המחלוקת השנוייה בין הצדדים נעוצה, איפוא, בתוכן השיחה והבקשה נשוא פניית התובעים לנתבעת.

שנית, סבורני, כי עיתוי הפנייה של התובעים לנתבעת בסמוך למעברם לדירה החדשה תומך בגירסת התובעים, כי הם ביקשו להעביר המנוי למקום דירתם החדש. כמו כן, גירסת הנתבעת, כי התובע 2 ביקש להוסיף מנוי נוסף אינה מתקבלת על הדעת ואינה נתמכת במסמכים כלשהם.

שלישית, נציגת הנתבעת הודתה, כי החל משנת 2006 ועד היום לא נעשה שימוש במנוי הישן. עובדה זו תומכת בטענת התובעים, כי לא היה להם כל צורך במנוי נוסף וסותר טענת הנתבעת, כי התובע 2 ביקש לרכוש מנוי נוסף.

רביעית, ניסיון הנתבעת לטעון, כי בשיחה שקיימה התובעת 2 עימה ביום 19/8/12 יש משום סתירה לטענות התובעת דינו להיכשל שכן, לא ברור מתוכן הדברים על איזה מנוי מדובר. מחד נרשם, כי מדובר על מנוי ישן משנת 2000 (מנוי מספר 326126) ומאידך מצויין בנספח ג' במפורש, כי מדובר על מנוי מס' 1211892 שהינו המנוי החדש.

חמישית, ניסיון הנתבעת לטעון, כי התובעים לא בדקו החיובים בתדפיסי כרטיסי האשראי שלהם ומשכך אין להם להלין אלא על עצמם אף הוא דינו להיכשל, זאת משני טעמים: הטעם האחד, אי בדיקה או גילוי חיובים, כשלעצמו, אינו מלמד על ויתור או הסכמה בבחינת אין במחדלו של הניזוק משום מתן זכות לעושה עושר ולא במשפט להתעשר על חשבונו. הטעם השני, ניסיון החיים מלמד, כי אין הבריות דקים פורטה ובאופן תדיר בחיובים בסכומים נמוכים בתדפיסי כרטיסי האשראי שבשימושם. במקרה דנן, התובעת העידה בפני, כי באותה עת החזיקו לא פחות מעשרה כרטיסי אשראי וכמו כן, הם היו מנויים של הנתבעת ועל כן, לא מן הנמנע, כי להבדיל מחיוב לא מזוהה בכרטיס האשראי שעשוי היה להדליק נורה אדומה, חיוב בגין שירותי הנתבעת לא הדליק נורה אדומה על ידי התובעים.

שישית, הנתבעת לא דאגה לזמן את הנציג שערך עם התובע 2 את השיחה בשנת 2006 ואף לא הציגה תמצית שיחה כמו גם הסכם התקשרות.

7.נוכח האמור הנני מקבל גירסת התובעים, לפיה, בעת שעברו דירה ביקשו הם להעביר את המנוי ושירותי האינטרנט לדירתם החדשה ותחת העברת המנוי כבקשתם הנתבעת הקימה להם מנוי נוסף תוך חיובם בגין שני המנויים.

8.בין אם עסקינן בטעות בתום לב או בהטעייה הרי שסביר להניח, כי לו הנתבעת הייתה מקיימת את חובותיה בהתאם לסעיפים 13 ו-14 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 באשר למשלוח חשבוניות חודשיות או הודעות חיוב תקופתיות - היה בכך כדי למנוע מצב דברים זה. בנסיבות אלה, סבורני, כי מן הראוי היה אף לחייב הנתבעת בפיצויים לדוגמה מכוח סעיפים 31א (א) ו- 13ד'1 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. עם זאת, התובעים לא דרשו פיצויים לפי חוק זה ומשכך אין להידרש לסעד הנ"ל.

9.נוכח האמור הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים סך של 6,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.10 ( מיצוע התקופה) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב הנתבעת לשאת בהוצאות ההליך בסך 750 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום .

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: