לויטן נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

עניינו של פס"ד זה הינו בתביעת התובע להכרה בפגימות מהם הוא סובל במרפקו – כתאונת עבודה, ע"פ תורת המיקרו טראומה.

העובדות המוסכמות על הצדדים:

א. התובע, יליד 1959, עובד כפועל במפעל שיש משנת 1993.

ב. במסגרת תפקידו נדרש התובע לבצע פעולות פיזיות הכוללות: חיתוך, הובלה והרכבה.

ג. התובע עובד 5-6 ימים בשבוע, מהשעה 7:30 עד השעה 16:30.

ד. פעולות שמבצע התובע ביום עבודה רגיל הן כדלקמן: הרמת פלטת שיש והנחתה על שולחן החיתוך; חיתוך שיש בעזרת משור שמשקלו 4-5 ק"ג והעברת הפלטה לשולחן העבודה; עיבוד פלטת השיש – עיבוד הפלטה כרוכה בהפיכת הפלטה מס' פעמים, כאשר כל הפעולות הקשורות בעובד נעשות באמצעות מכונות שונות אשר שוקלות 4-5 ק"ג כל אחת;הרכבה אצל הלקוח.

ה. הובלת הפלטה כרוכה לעיתים בהרמתה לקומות גבוהות ללא מעלית.

ו. מבין כל העבודות המנויות לעיל, הזמן הרב ביותר מושקע בחיתוך ובעיבוד הפלטה. עבודות החיתוך והעיבוד מבוצעות באמצעות כלים רוטטים. לפחות מחצית משעות העבודה מוקדשות בכל יום לעבודות אלו.

השאלות שהועברו למומחה :ממה סובל התובע והאם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקויים הרפואיים מהם הוא סובל.

בהתאם להסכמות הצדדים, הועבר עניינו של התובע למומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, מבלי שקויים הליך להוכחות. המומחה שמונה היד ד"ר אנג'ל.

בחוות דעתו של ד"ר אנג'ל נאמר כדלקמן:א. התובע סבל מכאבים והגבלה בתנועת המרפק מימין. במרפק נמצאוט שינויים ניווניים קשים ובליטת עצם. בליטות העצם הוגדרו בלחלקן כחלק מהשינויים הניווניים (אוסתאופיטים) ובחלק מהרישומים נרשם "אקזוסטוזיס" שהיא בליטת עצם מילדות. בבדיקת MRI היה גם ספק שיש פרגמנט חופשי תוך מפרקי.ב. אין קשר סיבתי בין עבודתו לבין מחלתו. אין תיאור של חבלה (אירוע תאונתי). אין בעבודתו גם כדי לגרום נזקים מרובים ובלתי הפיכים למרפק, במידה שתוכר אחריותה למחלתו. השפעת העבודה הינה פחותה בהרבה מהשפה גורמים תחלואים טבעיים..."

גם בתשובות ההבהרה כתב המומחה כי מדובר בבליטת עצם טבעית מילדות וכי תרומת עבודתו להתפתחות שינויים ניווניים הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואיים טבעיים.גם בתשובה לשאלות הבהרה נוספות – חזר המומחה על תשובותיו מהן עולה בבירור כי לדעתו אין קשר סיבתי, כשלדבריו:" עבודה עם מכשירים רוטטים אינה קושרת קשר סיבתי למחלות מפרקים "כבמטה קסם". כל מקרה נדון לגופו... צריך להביא בחשבון את המפרק הפגוע, את סוג המכשיר ואת משך החזקת המכשיר ביום... תשובתי היא כי אין להכיר בקשר סיבתי בין העבודה למחלת המרפק. תרומת העבודה במקרה זה הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". ובהמשך הוסיף עוד:"... ברור שכשלאדם יש מפרק פגוע הוא יחוש כאבים בזמן מאמץ של אותו הפרק. אין בכך כדי לקבוע קשר סיבתי בין העבודה למחלה".

בעקבות בקשתו של התובע, ובשים לב לפסיקת בית הדין הארצי בעניין מכשירים רוטטים כפי שנפסק בעניין מבאריקי, נעתר בית הדין למינוי מומחה נוסף. המומחית אליה הועבר עניינו של התובע הינה ד"ר אורלי תיבון פישר.

ד"ר אורלי תיבון פישר נתנה בחוות דעתה סקירה רחבה על מצבו של המערער ועל המחלה ממנה סובל[ כשלדבריה:"... א. התובע סובל מאוסטאוארטריטיס במרפק ימין.ב. בבדיקת סי.טי מיום 9/7/09 נצפו שינויים אינטרסיטיציאליים רטיקולונודולרים מפוזרים. בלוטת הלימפה מדיאסטינליות מוגדלת בקוטר עד 16 מ"מ ובבלוטות קטנטנות בשערי הריאות". באשר לשאלת הקשר הסיבתי השיבה:"לדעתי יש סבירות לקיום קשר סיבתי בין עבודת התובע בעיבוד שיש, כמתואר בעובדות המוסכמות ובין ה-OA של המרפק...." בתשובות ההבהרה , ומשהתבקשה לכמת באחוזים את תרומת העבודה לליקויים מהם סובל התובע על דרך של גרימה ועל דרך של החמרה. על כך השיבה המומחית כי: "עם זאת, בניסיון להמחיש את סדר גודל ההשפעות היחסיות של עבודת התובע על קיום מחלתו ניתן לדעתי לאמוד את השפעת העבודה כדלהלן: בדרך של גרימת מחלה – 10% בדרך של החמרת המחלה – בשיעור של 25%" .

על סמך דברים אלו טוען ב"כ התובע כי ניתן לראות שיש קשר סיבתי משמעותי בדרך של החמרה. אלא, שאין די באחוזים אלו, ואין גם די בקביעה כי קיימת "סבירות לקיום קשר סיבתי". סעיף 83 סיפא לחוק הביטוח הלאומי קובע שאין רואים תאונה כתאונת עבודה "אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לפיכך, "סבירות" בשיעור של 25% אינה מספקת ולא הוכח כי השפעת העבודה הייתה גבוהה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים.

מכל האמור לעיל, ובהתחשב בשתי חוות הדעת – זו של ד"ר אנג'ל, אשר שולל לחלוטין קשר סיבתי, וזו של ד"ר תיבון פישר הקובעת כי יש "סבירות" לקשר סיבתי, וכי לכל היותר, בדרך של החמרה אחוזי הסבירות הם -25% (ובדרך של גרימה – רק 10%) - לא הוכח קיומו של קשר סיבתי.

כידוע, בית הדין מייחס, משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעמו. וזאת מן הטעם שהוא מומחה אובייקטיבי, ולא מומחה "מטעם" מי מהצדדים - אובייקטיביות המובטחת במידה רבה מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (ר' לעניין זה דב"ע תשן/48-0 המוסד לביטוח לאומי נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).

עוד נפסק כי כי חוות דעתו של המומחה המתמנה על ידי בית הדין הוא "בבחינת "אורים ותומים" וכי בית הדין לא יסטה מקביעותיו של המומחה "אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם).

בעניין שלנו – לא נפל פגם המצדיק סטייה מחוות דעת אלו, ועל פי שתיהן אין קשר סיבתי משמעותי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקויים הרפואיים מהם הוא סובל.